בסוף השבוע שעבר נראה לרגע כאילו המחאה הלהט"בית עלולה להתפרק. ראש הממשלה לא צלצל, ולעומת זאת החלו בפייסבוק התכתשויות על רקע דברים שאמרה מנכ"לית האגודה, חן אריאלי, ל"ידיעות אחרונות". זה לא סוד שלפמיניסטיות יש יחס מורכב לפונדקאות, והכתבת, יפעת ארליך, לחצה מאוד את אריאלי. "איך את יכולה כאישה פמיניסטית לתמוך בהליך פונדקאות שמנצל נשים וסוחר בילדים?", שאלה בטון תקיף. אריאלי ניסתה להסביר שהדיון הוא לא על פונדקאות אלא על שיוויון. מה שמותר להטרוסקסואלים אמור להיות מותר גם להומואים.
ארליך לא הרפתה, ובסוף הוציאה מאריאלי את המשפט: "יכול להיות שהתפקיד הבא שלי יהיה להיאבק נגד פונדקאות בכלל, גם לסטרייטים וגם ללהט"בים. בינתיים אני נאבקת על אי שיוויון". חלקו הראשון של המשפט הזה הובלט בכתבה באדום והצליח לעצבן לא מעט הומואים שמושגים כמו "סחר בתינוקות" מקפיצים אותם לתקרה, ובצדק. המאבק שלהם, שהבעיר את המחאה הזאת, הוא על הזכות להיות הורים, זכות שכדי לממש אותה הם נאלצים להוציא חצי מיליון שקל ולטוס עד קצה העולם. חלק מהם חשו שלמרות שהם אלה שהציתו את האש, כשפורסמו דרישות הקהילה הם נדחקו מעט לאחור.
פוסטים הועלו, תגובות נכתבו, אבל בסופו של דבר פרסמה אריאלי הבהרה שהרגיעה את השטח - מה גם שהתברר שהחרדים והחרד"לים יוצאים למלחמה נגד הקהילה, והם אינם מבדילים בין הומו עשיר מתל אביב לטרנסית ענייה. מבחינתם כולנו סוטים וזהו.
תעלומת 58 האחוזים
ראשון היה מכתב 200 הרבנים, הודעת תמיכה ברב הראשי של ירושלים, אריה שטרן, שספג ביקורת על הקביעה כי ילדים של זוגות חד מיניים הם אומללים. במכתב הופיעו המילים שהפכו מאז לדף המסרים של אויבי הקהילה: "הטרור האגרסיבי המלווה בשטיפת מוח תקשורתית", נאמר שם לצד המילים "הנורמליות האנושית" ו"המשפחה הנורמטיבית".
בקהילה הבינו את המסר, איחדו שורות ויצאו להילחם בחזרה. קודם כל נוסח מכתב של 100 להט"בים דתיים ש-80 מהם עדיין מנהלים אורח חיים דתי. חלקם הגדול נשואים והורים לילדים. "אנחנו אשר גדלנו והתחנכנו בעולם התורני - בוגרות אולפנה, בוגרי ישיבות, תלמידי בתי הספר הדתיים, ישיבות ההסדר והמכינות, בניה ובנותיה של היהדות הדתית, קראנו בכאב ובצער רב את מכתב הרבנים שנכתב נגדנו – חברות וחברי הקהילה הלהט"בית. אנו שגדלנו על ערכי 'ואהבת לרעך כמוך' ו'חביב אדם שנברא בצלם' כואבים היום את הזלזול, ההדרה והתוקפנות חסרת האחריות מצד רבים מרבני הנהגת הציבור הדתי, נגדנו ונגד אחינו ואחיותינו".
המכתב הזה חשף שוב את הקרב הגדול שניטש בעיקר בקרב החרד"לים, בין השמרנים לבין מי שהבינו שאין ברירה אלא להתעדכן.
אין דרך אחרת לומר זאת: נראה שהאגפים השמרניים שם בפאניקה. הם לא מבינים איך בחודש האחרון התברר פתאום שקהילת הלהט"ב היא קונצנזוס. מכתב 200 הרבנים לא עזר, להפך: הוא רק הגביר את התמיכה בקהילה. כמה ימים לאחר פרסום המכתב שלחה אשת ראש הממשלה מסר לקהילה: "הם יודעים שהם בלבנו. גם בלב שלי וגם בלב של ראש הממשלה". בו בזמן התברר שאפילו בין מצביעי הבית היהודי יש 58 אחוז שהם בעד פונדקאות לגברים. ואם זו לא רעידת אדמה, אז מה כן.
מיהם אותם 58 אחוזים? אלה הצעירים, בני ה-45 ומטה. אלה שרוצים להיות חלק מהמיינסטרים הישראלי, לא הרבנים השמרנים שמבקשים להחזיר את ישראל בתשובה. לא יפתיע לגלות שאפילו נפתלי בנט עצמו הוא חלק מאותם 58 אחוזים. מולו ניצבים אנשי "הדרת הנשים" שמבינים שהמחאה הלהט"בית תחבל גם במאבק שלהם נגד הרמטכ"ל והצבא. הם אולי רוצים הפרדה בין גברים ונשים, אבל לא כזאת. זוגות של גברים נשואים זה לזה ונשים נשואות זו לזו הם הסיוט שלהם.
אם זה לא הספיק, השבוע יצאו בשעת לילה מאוחרת חברי "הפנתרות הוורודות", הקבוצה האקטיביסטית של המאה, ומילאו את רחובות בני ברק בפשקוויל שקורא לצאת ולהשתתף במצעד הגאווה. הפשקוויל נוסח בידי מי שמכירים את הניסוחים האלה, עם משפטים כמו "מי רואה אותם צועדים ואינו צועד?" או "זעקת השוויון, ירושלים תיתן קולה" ועוצב ברוח המקור.
הדבקת הפשקווילים לא עברה בשקט והמשטרה נאלצה להתערב, אבל גם בירושלים הם כבר נתלו. ואם כבר מדברים, אז פתאום ראינו את צבעי הגאווה מאחורי שלט הכניסה לעיר, ואפילו על גשר המיתרים.
שלא ייגמר בדם
החרדים והחרד"לים הבינו את המסר. לקראת אמצע השבוע כבר הם יצאו בהכרזת מלחמה של ממש: לראשונה בהיסטוריה הכריז הרב יגאל לוינשטיין, ראש מכינה קדם צבאית, כי הוא ממליץ לתלמידיו להפגין נגד המצעד. אתמול (רביעי) כבר נודע כי החרדים מתכוננים לחסום את הכניסה לירושלים; לא צריך להיות דמגוג כדי להבין שהחרדים והחרד"לים בהחלט מעודדים הפעם אלימות ומלחמת אחים. הם מוכנים להיאבק פיזית במי שיבוא לירושלים. מתברר שאנחנו אחים שלהם, בני אותו עם, רק עד גבול מסוים. במקביל הם פרסמו פוסטרים שעליהם נכתב בין היתר "להיות עם נורמלי בארצנו" ו"אומרים כן למשפחה הטבעית". הנה הפוסטר והדברים הנבונים שכתבה בעקבותיו הסופרת רוני גלבפיש.
הפחד הגדול הוא שתהיה אלימות במצעד בירושלים הערב. היו שנים שאלפי חרדים הפגינו נגד המצעד, אבל המשטרה דאגה שלא יהיה שום חיכוך בין הצדדים. בשנים האחרונות, וביתר שאת מאז רצח שירה בנקי, המצעד מתנהל תחת אבטחה כבדה והמשטרה שומרת על ערנות גבוהה מאוד. נקווה שגם הפעם זה יעבור בשלום, אבל המלחמה בין החילונים למי שמבקשים לכפות עלינו את הערכים שלהם כנראה תימשך, ואף תחריף. נקווה שהפעם זה לא יסתיים ברצח.