הנה דיון מרתק לשיעור אזרחות קולקטיבי. מה הם גבולות הפרטיות ומה הם גבולות האחריות של אנשים מפורסמים? האם לא מגיעה לבתה של ראש הממשלה פרטיות, ובוודאי כשהיא מאושפזת במוסד לחולי נפש? והאם ראש ממשלה שמקצצת בסל התרופות בזמן שהיא עצמה רוכשת את אותן תרופות יקרות לבתה, היא אכן צבועה ויש לחשוף ולהוציא אותה מהארון? והאם זה משנה שהכל חוקי? כן, כן, בעידן החדש אין יותר שחור ולבן, צודק וטועה. לכל דבר יש גם צד שני. גם כשאין צד שני.
לכל דבר יש עכשיו הקשר, ותך רגע הכל מתהפך. מאות נערי גבעות שיורדים לבזוז על בסיס קבוע כפרים פלסטינים הם לא פושעי מלחמה שיש להוקיע, אלא נערים חביבים, שמעט "התחממו" ולכן הצבא צריך להגן עליהם. שוטרים שסרחו עם רבנים ועם נשים (ואולי גם עם רבנים וגם עם נשים), הם רק קורבנות הסיטואציה. הורים הומואים שנתקעו עם ילדים שנולדו בפונדקאות בתאילנד כי אסור להם בישראל, הם למעשה נצלני נשים שלקחו את החוק לידיים. ורק ח"כ לוחמני שלא יוצא מהארון, הוא צדיק שאסור להציק לו, כי אימא שלו נורא עצובה שהוא הומו ולא בא לה שהשכנות ירכלו.
זה יהיה מיותר להגיד שהסצנה הזאת מדכאת או עצובה או אפילו מעוררת חמלה. גם הדיון על הצורך המודרני להמליך אלילים ואז לבעוט בהם נשחק על דק. זה העידן הזה שבו הקהל הוא המלך. בכוחו להכתיר אותך בעשרות אלפי לייקים באינסטגרם, ואז ברגע שמעדת, ולו במעט, להיכנס בך בכל הכוח, וליהנות לראות אותך נופל. הנה אייל גולן הזה? מה הוא חושב לעצמו? שיעבור במכס כמו כל אחד.
לכתוב בעד אייל זה ניסיון התאבדות קטן
לכתוב ברגע הזה בזמן דברים בעד אייל גולן, יהיה ניסיון התאבדות קטן, או סתם דבר מאוד מטומטם לעשות. איזה סיבה יש לי, כשברקע ההקלטות והשיחות שנשמעו השבוע בכל כלי תקשורת, לצאת ולהגן על אייל גולן? ועוד במאקו, ששייך לקשת, ערוץ הטלוויזיה שבו הופיע גולן ומתעתד לשדר בקרוב סרט תיעודי ובו הגרסה של גולן לאירועים?
למה לי לנסות דווקא עכשיו, ברגעים שבהם כולם רוצים לדבר בעיקום פנים על השחתה, פריצות וניצול, להגיד עליו מילה טובה. למה לצאת מול הזרם שאומר שאם הוא זמר לאומי, הוא צריך לנהל חיי מין הרבה יותר צנועים, פחות רהבתניים. שמרגע שאתה זמר לאומי, או לפחות מישהו קורא לך ככה, אתה מחויב לסטנדרטים אחרים?
אני יכול לעשות דבר אחר, יותר ממולח כביכול, ולהסביר את הטעויות שנעשות עכשיו במחנה גולן. לבחון ברצינות טעויות שהן דלק טוב למי שרוצה להגביר את הלהבות. ואולי הטריק הכי טוב זה לפנות מעל במה זו לאייל עצמו ולהציע לו, באמפטיה גדולה, לבקש סליחה. להגיד טעיתי. להגיד שרק עכשיו הוא מבין את התמונה כולה, ואיך דברים עשויים להתפרש. להציע לו לצאת מיד בראיון, אולי לגייס איזה דמעה, לדבר מהלב, להשתמש קצת בילדים שלו, ולהזכיר לכולם שהוא גם אדם בשר ודם, וגם הוא נהיה עצוב כשמתנפלים עליו.
אבל האמת שממש לא בא לי. כי בתוך כל העליהום הזה, ואולי בגלל שאני מכיר אותו מקרוב, אני לא יכול אלא לחשוב בצער על ההתרסקות הגדולה והמצערת הזאת. גולן מעולם לא היה יותר או פחות מזמר. הוא אדם בעל הכישרון הזה לשיר נפלא. זה מה שהפך אותו לאהוב הקהל. יש לו עשרות שירים יפים, שהם חלק מאוד בולט מהפסקול של ישראל בעשור האחרון. איך שלא תסתכלו עליו, תראו אותנו.
אז כן, בחייו הפרטיים, כמו אצל הרבה זמרים ואמנים לאורך השנים, היה הרבה דגש על יחסי מין בסביבה רוויה אלכוהול ופער גילים. לא נדון עכשיו במה עשה או לא עשה אורי זוהר לבנות 17 בתקופת "לול", כשהוא היה "רואה אותה בדרך לגימנסיה". התפוצצות הפרשה היא הזדמנות לדון במצב התודעה של הבנות בישראל, בדיוק כמו שהדקירות והרצח של בני נוער הם הזדמנות לדון במצב בנים.
והדבר הכי קשה הוא שאין דרך אמיתית להציג את הפרשה הזאת, בלי להזכיר שבין זמר מפורסם למעריצות שמאוהבות בו יש סוג של יחסי מרות/השפעה ומפגש שהוא לא בין שווים, גם אם אין כאן עבירה על שום חוק. ובאמת אנשים משפיעים ומוכרים צריכים לשמש דוגמה, לפחות קטנה.
אז אני, אם תסלחו לי, לא מצטרף למעגל המגנים והמתרחקים, הסולדים והמצקצקים. אני מכיר את אייל גולן ומאמין בו. מאמין שהלקח שצריך להילמד יילמד, מאמין שמה שצריך להשתנות ישתנה, ובעיקר אני מקווה שכמו כל אמן רציני, הוא ינתב את כל הרגשות אל המוזיקה. ברגעים האלה שבהם כולם מתים לראות אותו תלוי בכיכר העיר, אני מעדיף לשלוח לו חיבוק אישי ולהזכיר שאני אוהב את שירתו ומקווה שהגלגל אכן יסתובב שוב. אם זה כמו שאומרים, אז אתה יכול לעלות, וליפול ואז לעלות שוב. ואם אתה אדם רציני, חזק ואמיתי, הכל בר תיקון.