הסיפור של רומי אברג'יל נהדר. ילדה בת 16 מאשדוד, שהצליחה לשכנע את משפחתה ואת מערכת החינוך שיאפשרו לה להתאים לעצמה את המגדר שהיא רוצה, בגיל מאוד צעיר. ולא רק זה, היא מככבת כעת בסדרת הקיץ "הבנים והבנות" בערוץ הילדים, פורצת תקרות זכוכית ומשנה סדרי עולם.
בשבוע האחרון רומי מקיימת כל יום במקביל גם שידור חי באינסטגרם, וביום רביעי האחרון צפו בו ברגע השיא 33,364 בני נוער – מספר חסר תקדים. הם הגיבו, דיברו, שאלו, והפגינו הרבה מאוד אהדה ואמפתיה. סביר להניח שרומי תהפוך במהירות לאייקון, ואני מניח שקמפיינים פרסומיים וגם צילומים עם פוליטיקאים יגיעו במהירות.
אבל אל תקנאו ברומי. היא החלה לתכנן את המהפך הפרטי שלה בגיל 3. כבר אז היא ביקשה להיות בת, מבינה הרבה לפני כולם שהיא צריכה שינוי. בשנים שעברו מאז היא סבלה לא מעט השפלות. בהתחלה היה קשה בבית, אחר כך בבית הספר. גם לאימא שלה הנהדרת, שעכשיו תומכת בה ועוזרת לה, לקח כמה שנים טובות להתאפס. ועם הילדים האחרים תמיד קשה. שלא לדבר על המסלול הפיזי הלא קל שעומד לפניה - הורמונים, ניתוחים לא פשוטים. הבחירה הטרנסית מביאה עמה כל כך הרבה קשיים, שקשה להבין איך מישהו שמסתכל מהצד יכול להעלות על דעתו לפקפק בבחירה כזאת.
מהפכה, אבל לא קסם
אני בוחר להדגיש דווקא את הקושי, כי המהפכה הטרנסית הגדולה שמתרחשת בשנים האחרונות היא מהירה ומדהימה, אבל היא לא מהפכת קסמים. הרבה מאוד טרנסיות (וטרנסים, וכל מי שעל הרצף) בכל הגילים עדיין נמצאות בסיכון. חלקן עובדות בתעשיית המין, רבות מהן נאלצות להתנתק מהמשפחה ונתקלות בקשיי פרנסה, מציאת עבודה, ומציאת בני זוג ובנות זוג. על הרקע הזה בלט השבוע מאבקו של מייקי אלרואי, שיצא נגד דברים מגעילים שאמר ראש סיעת ש"ס בראשון לציון על המפגש שלו עם צעירים בעיר.
אלרואי, בוגר "האח הגדול", הוא אחד הגיבורים הטרנסים שצמחו כאן, לצדה של תאלין אבו חנא, מלכת היופי הטרנסית שהשתתפה גם היא בתוכנית. בקרוב תצטרף אליהם בל אגם, אחת ממרכזות תחום הטרנס בארגון הנוער הגאה, שתשתתף בעונת הבנות של "גולסטאר". ותמיד תהיה לנו כמובן דנה אינטרנשיונל, המלכה האם. יש עוד דמויות, מוכרות פחות או יותר, וזאת כמובן חלק ממהפכה עולמית – מספיק להזכיר את קייטלין ג'נר והסדרה "טרנספרנט". ועדיין, החיים עצמם הם יותר מורכבים.
מי שבאמת רוצה להבין את היופי והמורכבות של העולם הזה, מוזמן מאוד לצפות בסדרה החדשה "שיחת בנות", שתעלה בשבוע הבא בערוץ 8 בהוט. הסדרה שיצר אורי סלעי (גילוי נאות, חברי הטוב) בנויה על רעיון פשוט אך מעולה: היא מתעדת סדרה של ארוחות ערב, שבהן נשים טרנסיות מארחות בביתן חברות, רובן אך לא כולן טרנסיות בעצמן, לבילוי שכולל שיחה אמיתית וכנה על החיים שלהן. כל הארוחות מצולמות בתאורה טבעית ככל האפשר. אין הנחיה, הבנות פשוט מבשלות, אוכלות ומדברות. הצילומים עצמם התבצעו עם מינימום של אנשי צוות שיתרוצצו בין הרגלים ויפריעו. הפורמט הזה איפשר לחבר דמויות שאולי מקוטלגות תחת אותה קטגוריה – אבל לא יכולות להיות רחוקות יותר זו מזו.
מגוון ששובר את הסטיגמות
הגיוון בסדרה משתקף בסיפורים שעולים בה. מצד אחד מופיע בה לילך בן דוד (26), סטודנטית מצטיינת למשפטים בחיפה, ואחד הקולות הנפלאים ביותר בשמאל הישראלי בכלל ובקהילת הלהט"ב בפרט. מהצד השני, יש לא מעט סיפורים קורעי לב על טרנסיות שלא סיימו תיכון, נזרקו מהבית, ותעשיית המין הפכה למקום המקלט שלהן. הפסיפס האנושי ב"שיחת בנות" לא יכול להיות רחב יותר, והוא גם מגיב בצורה אינטליגנטית לכל השאלות שאנשים כל כך אוהבים לשאול טרנסיות ("אז מה יש לך שם? עשית ניתוח?").
ב"שיחת בנות" אפשר לראות את לורן גלי, חיילת צעירה בשירות סדיר מקיסריה, שבתחילת השירות הוגדרה כחייל; את לילה בליאט, שנולדה ברהט ורק היום, אחרי הרבה שנים, חזרה להיות בקשר עם משפחתה; את נועה כהן, בעלת מספרה מצליחה בתל אביב; את דורין שגרה עם אמה באופקים; את אשת העסקים בר ספיר; את נינה הלוי, האישה שהקימה את מאפיית "לחמנינה" המצליחה ונמצאת בוועדה להשמה מגדרית של משרד הבריאות; את אפרת טילמה בת ה-70, שעבדה במשטרה; וגם את ג'ניפר קים ואת חן אריזונה, שמתראיינת לגיליון זה.
מספיק לעבור על הרשימה הזאת כדי להבין עד כמה העולם הטרנסי הוא מקבילה של עולם הנשים הביולוגיות, ושל אנשים בכלל. יש בו עניות ועשירות, משכילות ועממיות, שאוהבות גברים ושמעדיפות נשים. חלקן מקדשות את הצורה החיצונית עד כדי שעבוד, ואחרות כמעט ולא מתעניינות בטיפוח. יש נשים הישגיות, שחולמות לכבוש את העולם בעסקים או באמנות, ולעומתן נשים שכל חלומן הוא גבר עשיר שארנקו יאפשר להן לא לעשות דבר. יש נשים טרנסיות שמגדירות עצמן ככאלה ורוצות לדון בכך יום ולילה, ומולן את הנשים שלא מעוניינות באזכור העבר הביולוגי שלהן, וחושבות שאסור לאיש לעסוק בו.
כדי להדגיש כמה קשה להבדיל בין אישה טרנסית לאישה ביולוגית, איפשר סלעי למארחות להזמין נשים כאלה וכאלה. וכך, ככל שהשיחות מתקדמות וצוללות לדיונים האהובים על גברים ומין, מתברר שההבדלים בגישות מאוד לא צפויים. באחד הקטעים המעניינים של הסדרה מסבירה נינה הלוי שהרבה טרנסיות שמתבאסות מהמראה החיצוני שלהן, מיחסיהן עם בני/בנות זוג או מהמשפחה, מייחסות זאת באופן טבעי רק לעובדה שהן טרנסיות. לפחות חלק מהמצוקות האלה ("יואו, איך אני נראית לא טוב הבוקר") הן מצוקות כלל אנושיות, שיש לכל אדם.
אז מעבר להיותה של "שיחת בנות" מצחיקה ועצובה, זאת סדרה חשובה. היא נותנת במה אמיתית לגוונים השונים שיש בקהילה הטרנסית, ומצליחה לדבר על הנושאים הכי עמוקים בעניין הזהות המגדרית. וכן, גם על השאלה מתי כבר יגיע הסלב שייצא עם טרנסית וגם יסכים להצטלם איתה בעיתון. והכי חשוב, היא מציגה קבוצה מקסימה ומרתקת של ישראליות, שמגיע להן מאיתנו יחס הרבה הרבה יותר טוב.