טקס הדלקת המשואות הכיל הרפייה קומית. רגע לפני הנאומים עלתה להקת התקווה 6 לשיר את ההמנון האהוב "הכי ישראלי". מה יותר מתאים לחגיגות קונצנזוס משיר בסגנון "ספירת מלאי", שהוא גם בקצב הרגאיי, ולכן הגיע למקום השלישי (והלא ייאמן) במצעד ה-70 של חיילי צה"ל שנערך בגלגלצ (בשיתוף אתר וואלה)?
המפיקה האחראית מירי רגב כנראה לא עברה בקפדנות מספקת על הטקסט של השיר, וכך לאורך שלוש דקות, בין "מטקה מטקה, דמקה דמקה", הסולן עומרי גליקמן חזר שוב ושוב על שורת המחץ "אוהבים אותך שמעון פרס". כאילו להזכיר לנוכחים שהקיסר ביבי ועושי דברו הם לא היחידים שבנו כאן. מתברר שאי אפשר לשלוט בכל, גם כשנורא מתאמצים - אם כי רגב כן דאגה שהתכנית הממלכתית "הפסקול של המדינה", ששודרה במוצאי שבת, כבר תהיה לגמרי מותאמת לתפיסתה.
בסיכום כל מפעלות רגב (כולל הטקס, תכנית הפסקול, שיר ה-70 ושיר ריקודי העם) יצא שהזמר המזרחי יוצג בנבחרת גדולה ומגוונת החל בלילית נגר, וידאו של זוהר ארגוב והולוגרמה של עופרה חזה, דרך מרגול, ישי לוי, זהבה בן ואלי לוזון, אייל גולן, שרית חדד, שמעון בוסקילה, הפייטן ליאור אלמליח וליאור נרקיס, וכלה בצעירים עדן בן זקן, איתי לוי ונסרין קדרי. נבחרת מרשימה ביותר. ובאופן סימבולי, את תכנית "הפסקול של המדינה" (ששודרה בקשת 12) פתח צמד, אשכנזייה ומרוקאי (אילנית ושמעון בוסקילה) וסיים צמד, תימני ומרוקאית (זהבה בן ואיתי לוי).
ומה עם הזמר הלא מזרחי? אריק איינשטיין נכח דרך הווידאו (בתוספת ברי סחרוף). חוה אלברשטיין זכתה ששניים משיריה יושרו בגרסאות מחודשות. גלי עטרי הייתה חלק מהפיאסקו של "הללויה". שאר ותיקי ומכובדי הרוק הישראלי הודרו כמעט כולם. שלמה ארצי, ריטה, שלום חנוך, יהודה פוליקר, יהודית רביץ, משינה ואהוד בנאי - כל אלה לא היו כלל. גידי גוב הגיע כדי לבצע בליווי יוני רכטר שירי ילדים, כולל שיר הנושא של "רחוב סומסום" (ואגב, הקומיסרית רגב, לא ברור איך עבר אותה בשלום הביצוע של גידי גוב ל"איך שיר נולד" שכתב הצורר עוכר ישראל יהונתן גפן). דני סנדרסון הוזמן על תקן מנטור של נועה קירל ואגם בוחבוט שחידשו את "מה הדאווין שלך?" (אגב נוסף, זה שיר שבחוגי הזמר הים תיכוני נחשב מאוד לא אהוב ומתנשא. אולי בגרסה החדשה הוא ישלים מעגל ויתנקה מהטונים המעט גזעניים שהיו בו במקור). אבל האם אלו אכן פניו של הקונצנזוס הישראלי?
קולות החיילים
הפסקול של ישראל, כמו שרואה אותו רגב, הוא כולו מזרחי. את השירים שהם נכסי צאן הברזל ואי אפשר בלעדיהם, יבצעו מחדש. בין אם זו שרית חדד או יובל דיין. לטעמי זה לא כזה אסון; הרי הקיפוח ההפוך היה ארוך שנים. בסופו של דבר התמונה הממלכתית תתאזן (וגם רגב לא תהיה שרת תרבות לנצח, נקווה). חבל כמובן על מי שנפגע בדרך, אבל כמהלך היסטורי יש בזה הגיון. השאלה היותר מעניינת היא האם הדוקטרינה של רגב אכן מחלחלת הלאה - למשל לצבא ובפרט לתחנה הצבאית שרגב ניסתה לבחוש בתוכה. מה שמעביר אותנו אוטומטית למצעד ה-70 של גלגלצ בשיתוף וואלה.
חיילי צה"ל הסדירים הוזמנו להצביע ולהשפיע במצעד שאמור לתת תמונה מאוד מעניינת על טעמם של בני ה-18-21 בישראל של היום. התוצאות היו לגמרי מפתיעות, שלא לומר משונות. ההצבעה הייתה מורכבת אמנם ודרשה לעבור על 700 שירים ולהירשם עם מספר אישי - מה שגרם אולי להטייה מסוימת - אבל בכל מקרה, אם מסתכלים על התוצאה, בניגוד לכל מה שמקובל לחשוב על צעירים/ חיילים, המוזיקה הים תיכונית היא לא הפסקול שלהם. שרית חדד ("כשהלב בוכה") רק במקום 64, אייל גולן במקומות 60 ("צליל מיתר") ו-53 ("אם יש גן עדן"). זה מוזר גם בהתחשב בעובדה ששניהם "זמרי ה-70" בבחירה של קוראי "ידיעות אחרונות".
גם רוב השמות הבולטים של הדור הצעיר המזרחי, למשל משה פרץ, דודו אהרון ועדן בן זקן אינם נוכחים בבחירת החיילים. אולי הקהל של החיילים שבאמת מאזינים לגלגלצ הוא הקהל שפחות אוהב מוזיקה מזרחית? גם אם נניח שזה המצב, היעדרה של עדן הוא ממש מוזר. ו"הפרח בגני", שירו היחיד של זוהר ארגוב במצעד, נמצא במקום ה-30.
למקום הראשון בגלגלצ הגיע עידן עמדי עם "כאב של לוחמים". עמדי בונה את עצמו כדמות מרכזית במוזיקה הישראלית. הוא ימני, מסורתי, ירושלמי, שגם כיום לא העביר את מרכז הכובד שלו לתל אביב. והוא כותב שירים טובים. "כאב של לוחמים" הוא כנראה השיר האהוב ביותר על בני הדור הזה כשהם באים להגדיר את עצמם. ובל נשכח שזה גם השיר שהביא אותו למקום השני ב"כוכב נולד".
לצד השיר של עמדי בלטו במקומות גבוהים עוד שירים שמייצגים את העידן החדש. התקווה 6 (מקום 3, "הכי ישראלי"), נצ'י נצ' (מקום 5, "כל הזמן הזה"), עומר אדם (6, "אחרי כל השנים") והדג נחש במקום השמיני עם "שירת הסטיקר". אפשר גם לתאר את המקבץ הזה כטעם של צעירים עם הטיה יותר אשכנזית (הכוונה היא לא לפי מוצא אלא לפי אסכולות מוזיקליות, ועומר אדם הוא בהקשר הזה גם מזרחי וגם אשכנזי).
ועדיין, כוכב המצעד היה אריק איינשטיין, עם 10 שירים. כנראה בגלל מותו, שהוביל גל גדול של נוסטלגיה, איינשטיין מיוצג אצל החיילים באופן חסר פרופורציה עם שירים מכל הסוגים. מ"עטור מצחך" ועד "אדון שוקו", מ"אני ואתה" ועד "גיטרה וכינור" המאוד לא קנוני. אחריו בהפרש עצום: שלמה ארצי עם ארבעה שירים. הבולט שבהם - "תתארו לכם" שהגיע למקום השני - הוא שיר בן ארבע שנים. "ירח" ו"אהבתיה", שהובילו את מצעד שירי ארצי ששודר באותה תחנה לפני עשור, נפקדים.
בהקשר הזה מעניין שכמו אצל רגב, גם כאן נעדרו באופן די בולט פוליקר, ריטה, מתי כספי, בועז שרעבי, יהודית רביץ, משינה, גלי עטרי וקורין אלאל. והכי עצוב, חוה אלברשטיין. אבל זה כנראה באמת עניין של פער דורות. הרי גם שלום חנוך יוצג רק עם "אהבת נעורי" המאוחר. החברים של נטאשה אינם, רק ארקדי דוכין עם "מי אוהב אותך יותר ממני" במקום ה-70. אתניקס? "תותים" במקום ה-66. היחיד מכולם שחדר פנימה הוא מאיר אריאל, ודווקא עם "לא יכול להוריד ממך את העיניים".
אלה נתונים מעניינים גם בהקשר למדיניות ההשמעות הנוכחית של גלגלצ, שלחלוטין מוטה לכיוון יוצרים צעירים ופופ עכשווי. זה גם מחזק את התחושה שבגלגלצ לא באמת הצליחו להטמיע את הזמר המזרחי באופן שיבוא לידי ביטוי במצעד ממלכתי כזה. האמת, מאוד קשה להסביר את המצעד הזה ומאכזב לגלות את אופיים השמרני של המאזינים. רוב מוחלט של השירים הטריים ששולבו נחשבים "איכותיים"; גם הדור הצעיר הפנים את המשוואה ש"חשוב" זה "עצוב". את סטטיק ובן אל המהממים הם כנראה שומרים למסיבות. כשזה מגיע לדירוג רשמי הם מעדיפים את "אור גדול" של אמיר דדון. ואם זה עומר אדם, אז "מודה אני" ולא "תל אביב" או "רק רוצה לרקוד". להיטי הפופ היחידים מהתקופה האחרונה שהגיעו לרשימה הם "מסיבה בחיפה" של איתי לוי והאולטראס ו"גולדן בוי" של נדב גדג'. למה? ככה! (ורק שתדעו, לא כל כך מסובך להכין פרויקט בעל ערך לשנת ה-70. מפנה אתכם ל"נדיר", אוסף קטעים ושירים חד-פעמי משנות ה-60, ה-70, ה-80 וה-90).
ג' זה גימלאי גדול
את הכבוד של הוותיקים הצילו ברשת ג', שם חילקו את השירים לשבע קבוצות - "שירי אהבה", "שירי מולדת", "שירי מחאה" וכו'. וכך עשו הרבה כבוד למתי כספי עם "ברית עולם" (מקום שני ב"שירי אהבה") ולשלום חנוך עם "מחכים למשיח" (מקום שני בשירי מחאה). גלי עטרי הגיעה למקום השני מבין שירי המולדת עם "אין לי ארץ אחרת", וגם יוסי בנאי, חוה אלברשטיין ואילנית זכו לייצוג . ואולי זה הגיוני: הצבא שייך לצעירים, רשת ג' למבוגרים בנפשם.
ההפתעה הגדולה לטעמי במצעד של רשת ג' היא השיר "אתה לי ארץ", שזכה במקום הראשון מבין שירי המולדת. השיר הזה סיים ראשון גם בפרויקט של חדשות 2 שביקשו מהקהל לבחור שיר ראוי לעיבוד מחודש של התזמורת הפילהרמונית - וגם, וזה פחות מפתיע, למקום הראשון במצעד של שירי ערוץ 20, הערוץ הלאומני. שירה של ארזי יצא בשנת 1984, וגם במקור, כשהיא שלטה במצעדי הפזמונים, זה לא היה הלהיט הכי גדול שלה. כנראה שעם השנים הפך השיר הזה, המלא משפטי אהבה פטריוטיים שיכולים להיות מכוונים באותה מידה לגבר ולארץ ישראל, למיני-המנון. וסביר שגם סיבוב ההופעות המצליח של ארזי והגבעטרון, שעדין מתרחש, מאוד עזר.
באופן סטטיסטי, "אתה לי ארץ" הוא השיר שזכה בהכי הרבה כיבודים ברשימות ה-70. ברשימה המתנחלית של ערוץ 20 הוא חולק את הכבוד עם שירים כמו "שלום לך ארץ נהדרת", "ארץ צבי" ו"כל הכבוד" של יהורם גאון (מקום 5, 7 ו-9), "ארץ" של אילנית ו"לתת" של בועז שרעבי. אם חשבתם שערוץ 20 מאופיין רק פוליטית, תחשבו שוב: יש שם גם טעם אחר במוזיקה, או לפחות דגשים אחרים. סגנו במצעד הוא "ירושלים של זהב", עוד אחד מהשירים היחידים שהצליח לחדור לכל הפרויקטים, כולל מקום 16 די מכובד אצל החיילים בגלגלצ. דווקא את השיר הזה לא בחרה מירי רגב להכניס למופעים שלה. הנה, אפילו היא מפתיעה לפעמים.
אם מסכמים את כל הפרויקטים כולם, הרי שבסוף, השיר הכי הבולט - וכנראה בצדק - הוא "עטור מצחך" של אריק איינשטיין, שנמצא במקומות הראשונים בכל הפרויקטים (רק אצל המתנחלים הוא במקום ה-14. הם משום מה אהבו יותר את "אני ואתה". לך תבין אותם). הבחירה הזאת, מתבקשת וצפויה, היא כנראה גם הנכונה. זה שיר מושלם עם ביצוע חד פעמי, שנבנה גם מקולות הרקע היפים של יהודית רביץ וקורין אלאל. שיר קצת כבד, אבל לא באופן מעיק. זה טיפה בנאלי וצפוי שבסוף הכל מתרכז ל"עטור מצחך", אבל אני מזכיר לכם שיכול גם להיות הרבה יותר גרוע.