"אבל זה משהו על רוצח, לא?"
"מה זה משנה?"
"לא יודע אם בא לי".
"מה אכפת לך? רק פרק אחד!".
איתן הביט אליי בפרצוף מזלזל וענה בטון משועמם "טוב, בסדר, יאללה בוא ננסה". אחרי חמישים דקות הבנו שנפלנו. דקסטר הוא האליל החדש שלנו. ראינו מיד עוד פרק. את העונה הראשונה ראינו תוך שבוע וקצת.
בסוף השבוע הקרוב נסיים לראות את העונה הרביעית, שהיא בינתיים המותחת ביותר. ג'ון לית'גו בתפקיד טריניטי הרוצח הסדרתי המטורף, מקפיא את העצמות שלנו. מאחר שהעולם מלא בספויילרים, אנחנו כבר מבינים שמשהו רע מאוד עשוי לקרות לריטה. זה הורג אותנו. למרות שריטה, בואו נודה באמת, היא קצת נודניקית חסודה שבאמת מזכירה את מרתה סטיוארט, כמו שאמרה בעונה השנייה לילה המטורפת.
מתבודד עם רוצח סידרתי באינסטוש
אני מניח שאם לא ראיתם "דקסטר", כל זה לא ממש מעניין אתכם. רק כדי ליישר קו, דקסטר הוא מומחה לזיהוי דם שעובד במשטרת מיאמי. בילדותו חווה טראומה איומה כאשר אימו נרצחה לנגד עיניו במסור חשמלי, והוא היה כלוא במשך יומיים עם אחיו והדם שלה. אחר כך אימץ אותו שוטר שהבין שהוא חייב להרוג כדי לחיות ולכן לימד אותו להרוג פושעים מנוולים וכך הפך דקסטר לרוצח הסדרתי הכי לוהט בעולם.
הבעיה האמיתית היא שלאנשים רבים מידי בעולם, כל מה שאני אומר עכשיו הן חדשות מה-זה ישנות, בערך משנת 2008. לא במקרה לדקסטר וחבריו יש טלפונים סלולריים שנראים כאילו נלקחו מסרט מדע בדיוני אלטרנטיבי. כמו שנהוג, מיד כשהבנו שאנחנו מכורים, התחלנו לספר את זה לחברים. התגובות היו מדכדכות. בעידן הזה, שבו אין יותר מדורת שבט, ואנשים צופים בסדרות ברצף, בזמן אקראי שמתאים להם, מאוד קשה למצוא משהו חברים לשתף איתם. אתה מצלצל לחבר טוב, מספר לו בהתרגשות שמייקל סי הול בא לך כל לילה בחלום, והוא עונה: "בוקר טוב לך! אמרתי לך אולי לפני שלוש שנים שזה מהמם? דבר איתי כשאתה מגיע לעונה שש".
מכאן זה רק הדרדר. חברה אחת הסבירה שהיא ראתה פעם פרק, אבל זה ממש לא מצא חן בעיניה. ומיד ניסתה להעביר את השיחה לפרקי הסיום של העונה האחרונה ב"מד מן". הבעיה היא שאנחנו התחלנו בכלל לראות "דקסטר" בגלל שלראות פעם בשבוע פרק של "מד מן" זה ממש לא מספק, והחלטנו לחכות שהעונה תיגמר ולראות ברצף. חבר אחר שניסיתי לשתף, הסכים רק להגיד שוב ושוב "חאליסי" ולבקש שנחלום ביחד על הבלונדינית עם הדרקונים.
אחרי כמה שיחות כאלה הבנתי. אני לבד בעולם. זה רק אני, איתן, דקסטר, דב ולה גואטרה, המפקחת הסקסית שמנהלת את התחנה ביד רמה. כל היתר לא איתנו. כזאת בדידות לא זכורה לי מאז מסע ניווט בודדים בקורס טיס. סתם, לא באמת, אבל זה נראה לי אסוציאציה שמוציאה אותי טוב.
אוקיי, אז מה עושים עכשיו? איך חיים בעולם כזה שבו אתה חווה חוויה עצומה ולא יכול לשתף אף אחד. העליתי תמונה של דקסטר לאינסטגרם, חשבתי אולי שם יצמח איזה חבר חדש, אבל כלום. לייקים בכמות הרגילה וכמה תגובות בסגנון "שיואוו". כלום.
לאיתן זה היה יותר קל. הוא פחות חברותי ממני. הרעיון שאנחנו לבד בעולם מקובל עליו. אני החלטתי בכל זאת לנסות לשלב את המרחב. שכנעתי קרובת משפחה אהובה להצטרף. אבל עם שלושה ילדים וחופש היא לא עמדה בקצב. היא נורא רוצה לדבר על בובי מעונה אחת. לך תסביר לה שכבר שכחנו אותו? וככה נפלתי לעולם של חוסר קומוניקציה. אלה שראו הכל ובא להם לקלקל לך. אלה שלא ראו אבל חייבים שתראה "שובר שורות". אלה שעדין תקועים ב"סמויה". אוקי לפחות איתם אפשר להזיל ריר על סטרינגר-בל שאצלו הכל "אקסטרה לארג'" כפי שאמרה החברה שלו דנטל.
והכי גרועים הם אלה שראו את "דקסטר" רק בשביל להסביר כמה זה גרוע ולפני שאתה מספיק להגיד משהו כבר מתברר שהם טחנו את הפרק הראשון של העונה השמינית, רק בשביל לוודא שגם היא מחורבנת. את אלה באמת צריך להוציא להורג. זהו. העולם באמת נחרב. אין יותר מכנה משותף עם אנשים.
איפה הימים של "שושלת"? היה לי אז טור קטן בשם "יהיה טוב" ב"העיר" שבו הייתי כותב כל שבוע שני משפטים על מה שקרה בסדרה, וכל העולם היה מדבר איתי על זה. ועכשיו עם כל הרשת, והסמרטופנים והלייקים, מה? בדידות. איומה. לא פלא שדקסטר רוצח אנשים.