אהלן ג'ודי,
אני כותב לך את המכתב הזה באופן אישי. ואני כותב אותו דווקא לך, כנציגת הסטרייטים, כי אני יודע שאת באמת מקושרת לקהילה שלנו באופן הכי מלא ושלם, שבאמת יש לך הרבה חברים אמיתיים בינינו, ומכיוון שאני בטוח שאם אחד מילדיך היה משלנו, היית מתגאה בו ומתנהגת באופן מושלם.
הכל התחיל השבוע כשאסי עזר אמר לגלובס את מה שנכתב כבר הרבה פעמים בכל מיני מקומות, וזה שיש בכנסת, דווקא במפלגה שתומכת בחקיקה למען שוויון להט"בי, חבר כנסת הומו בארון, וזה מרגיז אותו. הדברים האלה עוררו דיון סוער ברשת ואת מיהרת להגיב. לפני שאגיע לתגובה שלך, אני חייב להסביר לך מה מפוצץ את אסי.
זה כבר לא העניין הזה מפעם על ארון ופרטיות ומי ייצא מתי. בשעתו התווכחנו את ואני על הראל סקעת. אני טענתי אז שהעובדה שכולם יודעים שהוא מתבייש בזה שהוא הומו, היא נזק עצום דווקא לצעירים מתלבטים שהעמדה שלו מחלישה אותם ברגעים הכי קשים. המקרה של חבר הכנסת הוא עוד יותר בעייתי. שימי לב, מדובר באדם שכבר היה מחוץ לארון.
איך היית מגיבה אם הוא היה מסתיר את יהדותו?
אולי את לא מעורה בפרטים, אבל בסיבוב קודם, כשהוא היה מנהיג פוליטי צעיר הוא היה סתם הומו רגיל. זה לא היה סוד. הוא היה בא למסיבות, היה לו כרטיס באטרף, את מכירה את הרשימה. היתרון היה שהתקשורת לא התענינה בו אז באופן אישי. כשהוא התחיל לרוץ לכנסת, הוא ביצע סוג של חזרה לארון, וכולם קיבלו את זה. את מכירה עוד נושא בעולם, שאדם יכול להחליט שלא בא לו שידונו בו בתקשורת, והתקשורת מצידה תקבל את זה ככה בלי לשאול שאלות?
לשמחתו הוא נבחר לכנסת. את יודעת כמה זה משפיל, לקרוא ביום אחרי הבחירות שיש בכנסת החדשה שוב רק הומו אחד בזמן שכוחנו האמיתי הוכפל מאחד לשניים? תחשבי איך היית מרגישה אם היית מכירה אנגלי יהודי, והוא היה נבחר לפרלמנט ומסתיר את יהדותו? אני מכיר אותך, את היית עולה לתקרה.
יותר גרוע. בחודשיים האחרונים יש מלא עניינים סביב חקיקה להט"בית. כמו שאת יודעת "יש עתיד", בהסכמה ובעידוד של הליכוד, כולל כמובן סילבן, מקדמים חקיקה שתאפשר לי ולאיתן סוף סוף להתחתן ולהיות באמת שווים בפני החוק. בתהליך הזה יש כמובן התנגדויות שונות של החרדים, גם בנט והבית היהודי מקשים מאוד. אז הייתה הצבעה חשובה, ומי לא בא להצביע? סילבן? לא, סילבן דווקא הגיע. אפילו אילת שקד ובנט הגיעו להרים יד בעד. תנחשי מי לא בא. אתמול פרסמת פוסט כדי לנסות לעזור לרובי ישראלי ודותן היילברייט שתקועים בבנקוק עם זוג תאומים שנולדו להם ולא יכולים לחזור לארץ בגלל ביורוקרטיה. מי לא ידבר על זה כנסת?
להפר צו איסור פרסום אין בעיה, אבל לעשות אאוטינג זה טאבו?
לפני שאעבור לתגובה שלך, אני רוצה לתת לך דוגמה לכמה הנושא הזה של הומו כמשהו שצריך להתבייש בו מוטמע עמוק באנשים. שימי לב, אפילו הבלוגר עומרי חיון, שהוא הומו שכביכול אין לו גבולות, האיש שפרסם בניגוד לחוק את שמו של אייל גולן, כתב אתמול ידיעה על הסיפור ולא הזכיר את השם המפורש. את מבינה כמה זה מטורף? הבחור עובר בקלות על החוק במקרה של צו איסור פרסום מפורש של המשטרה, אבל לכתוב שם של חבר כנסת הומו, שזה חוקי לגמרי, לא נעים לו. לא עולם הפוך קצת?
עכשיו לתגובה שלך. זכותך כמובן להמשיך ולחשוב שהח"כ זכאי לפרטיות. אני חושב שאת טועה לגמרי, אבל יאללה, בואי נתקדם. מה שבאמת שיגע אותי בתגובה שלך הם המשפטים "זה לא ענינו של איש מה עושים אנשים בחדר המיטות שלהם, אם זה נעשה ברצון שני הצדדים". דווקא את, לא יכולה יותר לדבר על "הומואיות" באופן הזה. נראה לך שנכון לתאר אותי ואת איתן כשני אנשים שלא משנה מה הם עושים במיטה כל זמן שזה בהסכמה? לא ג'ודי. אנחנו משפחה. משפחה שלא מאפשרים לה להתחתן. אנחנו משפחה שאם אחד מאיתנו שוכב בבית חולים, השני לא יכול להיות לצדו ולדבר עם הרופא.
הדיבור על הומואיות כעל אקט מיני משפילה אותי ואת כל החברים שלך. שאלנו אותך פעם משהו על חיי המין שלך? חיי מין של אדם הם דבר פרטי. להיות הומו זאת בחירה הרבה יותר גדולה ושלמה, ומי שמחזיר את זה לחדר מיטות, לא פלא שמקבל טוקבקים כמו "במילא הם כולם פדופילים שילכו לעזאזל". אני לא מתעניין בחיי המין של חבר הכנסת המכובד. אני מתעניין בזכויות הבסיסיות שלי כאדם. ביום שישי שעבר שוב הומואים חטפו בתל אביב מכות מחבורת בריונים, בגלל שהם הלכו מחובקים. בשביל לצעוק נגד זה בכנסת צריך חבר כנסת מחוץ לארון.
לכן את חייבת להבין שהדיון על הארון, הוא כבר לא מה שהיה. הרי איש לא מתנפל על איזה מישהו או מישהי שיש עליהם שמועות. זה מקרה שונה לגמרי, של חבר כנסת שפוגע בקהילה שלו, ביודעין, במודע, וגורם נזק אמיתי. למה שחברי הכנסת מש"ס ישנו את דעתם עלי, אם הם יודעים שההוא שיושב לידם המליאה מתבייש בזהות שלו?
אני מבין את האינסטינקט שלך לענות לאסי כמו שענית. אני מבקש שתחשבי שוב. אני חושב שתסכימי שיש איזה הגיון בדברי.
שלך באהבה,
גל אוחובסקי