זה נפל כמו רעם ביום מאוד בהיר. הבוקר בתשע שוחרר שיר חדש של שרית חדד ואיתו הידיעה "שרית חדד יצאה מהארון". ככה קצר, ככה פשוט, נפתח הארון החשוב והדרמטי של עולם הבידור הישראלי. זה שהיה סגור שנים ארוכות והיה נושא לשיחות אינסופיות. בקליפ ל"אהבה כמו שלנו" רואים זוגות שונים, סוגים שונים של אהבה. ובסופו אחרי שהיא מביטה למצלמה, שרית ניגשת לספסל שעליו יושבת תמר יהלומי, בת זוגה. היא מניחה את ראשה על כתפה. בום.
כך בעדינות, בלי לומר מילה, בלי ראיון בעיתון או בטלוויזיה, שרית חדד עשתה את המהלך שכה חיכו לו, והסכימה שכל העולם ידע שהיא לסבית ויש לה בת זוג שהיא מאוד אוהבת. זהו, היא שייכת לקהילה, לקהילת הלהט"בק, היא עוד תופיע במצעדי גאווה, היא תדבר, תמונתה תתנוסס ברשימות המפורסמים של הקהילה. ילדות שגדלות עכשיו במקומות שונים ומשונים, ומגלות את עצמן, יכולות ללכת לאימא שלהן ולהגיד לה: "שרית חדד? שאת הכי אוהבת? אז גם אני כמוה!" איזה אושר.
האינסטינקט הראשון שלי הוא לחבק אותה. לחבק אותה חזק ולהגיד לה "ברוכה הבאה". דעותיי בנושא ידועות, אבל כבר עשור שאני מבין שהארון הפך מזמן לעונש של מי שנשאר בו. בעידן שבו ליל נאס X הוא הכוכב הגדול בתבל, שר הבריאות הוא הומו גאה, בין אלה לי לספיר ברמן, ליוחנן טווינה, התיכוניסט שעשה טיק טוק עם ראש הממשלה, מה זה כבר משנה אם יש עוד מישהו בארון? אי היציאה הפכה למשא הכבד מנשוא שנושא רק הארוניסט. הרי ברשתות החברתיות אין קודים, כולם יודעים, כולם מדברים. הסוד של שרית חדד היה גלוי לגמרי, רק בתקשורת הממוסדת לא דברו עליו.
מה שהיה קשה עבור שרית, היה רק בינה ובינה. זה לא מקרה שאייל גולן ומשה פרץ היו בין ראשוני המברכים. בעונה הרביעית של "אייל גולן קורא לך", התחרו בשעתו התאומים ההומואים חביב ויצחק ממן והגיעו למקום השלישי. הקהל שצפה בתכנית נחשף כל שבוע למילים חמות שהרעיפו עליהם ירון אילן, עדי לאון ויוסי גיספן שהדגישו כל פעם מחדש שעולם המוזיקה הים תיכוני יקבל להט"בים בזרועות פתוחות. שהאמירות בסגנון "יהיה קשה לקהל שלה לעכל את זה" הן התנשאות ישנה מהסוג הגרוע ביותר.
אני בטוח שהקהל שלה יחבק אותה באהבה. הם הרי ידעו, הם תמיד ידעו. שרית חדד, בניגוד לבני הדור הקודם במוזיקה נאלצה לענות בראיונות עיתונאיים על שאלות ישירות: "האם את לסבית?", וכן, היא הסתתרה שנים ארוכות, אבל זה מה שיפה ביציאה מהארון. מרגע שזה קרה, את בחוץ, פרטי האירוע חסרי חשיבות. קורין אלאל יצאה בראיון טלוויזיוני אצל קובי מידן, עברי לידר יצא בראיון דרמטי במעריב, ויהודית רביץ יצאה דרך רגע קטן ויפה ללא מילים בסרט תעודי. זה הכל פרטים. מי זוכר?
היו כבר בשעות הראשונות תגובות פחות נעימות, חלקן באו מתוך הקהילה. למה השיר החדש בכלל מושר לגבר? למה היא לא מתייצבת באולפן החדשות בשמונה לשאת דברים לאומה? מה יש לה להגיד על כל השנים האבודות? כל אלה עוד יגיעו. היציאה מהארון היא ריסטרט, שרית חדד החדשה נולדה היום. חוץ ממזל טוב, כל שאר האמירות הופכות קטנוניות.
יותר מזה. זוהי חכמה בדיעבד. לטעון נגדה טענות היה מספיק זמן בעשור האחרון, למי שכל כך בער לו. עכשיו נזכרים להתחשבן איתה? דווקא ברגע היפה והמתוק הזה? היא תצטרך להסביר, ואני מניח שהיא תסביר, בדרכה. אפשר כמובן להצטער שהיא לא יצאה כגבורה לפני חמש עשרה שנה. אני מודה שלפני כמה שנים ראיתי אותה בהיכל התרבות בהופעה ויצאתי משם זועף, נשבעתי לעצמי שלעולם לא אלך לראות אותה שוב כשהיא בארון. אבל זה שלי. זה לא שלה. ועכשיו אני כבר מת לראות את ההופעה הבאה שלה. לא כי אפשר לקנות אותי בזול. להפך. כי אני אוהב זמרות לסביות.
מרגע שהיא עשתה את המעשה היא חלק ממני, מהקהילה שלנו, מהאנשים שרוצים לחיות את חייהם סתם כך עם האדם שהם אוהבים. יש לנו מספיק אויבים מסביב. כנסו לטוויטר ותפגשו רבים מהם, גסים ובוטים, שצועקים עדין בכח שיש בעולם רק אבא ואמא. האנשים האלה הם האויבים שלי, לדעתי הם האויבים של כולנו. שרית חדד היא מעכשיו בת ברית, אחות. איזה כיף יהיה ליהנות שוב מהקול המושלם שלה.
אני מהמר שהיציאה מהארון תכניס גם אוויר לקריירה שלה ולריאות המעולות שלה. השחרור שהיא חשה היום, יתורגם בקרוב מאוד למוזיקה מעולה. וכן, היא תשיר בסוף גם שירי אהבה לבת הזוג שלה, שממילא גם כותבת שירים מעולים (היא כתבה את השיר החדש ביחד עם יונתן קלימי). אז ברוכה הבאה שרית, איזה כיף שהצטרפת לחגיגה. יש בעיר מסיבה. יאללה, בואי נעשה דואט.