אפילו דונלד טראמפ הרברבן לא אמר מעולם את המשפט: "הנה, הבת שלי, הבת של נשיא ארצות הברית, היא יהודיה ונשואה ליהודי. אין יותר אנטישמיות בארצות הברית! אולי שניים שלושה דברים קטנים שצריך לטפל בהם". אבל טראמפ הוא בכל זאת לא בני הזוג אמיר אוחנה ואלון חדד.

בעיני זה עלבון שבכלל צריך להתייחס לאמירות הנבובות והנרקיסיסטיות שאמרו השר לביטחון פנים ובן זוגו להילה קורח ב"מהדורת השבת" של חדשות 13. שבתור "הומו מקצועי", אני נאלץ לשבת מול המקלדת ולענות להם ברצינות. ולא כי הדברים אינם ראויים לתגובה, להפך. הדברים ראויים לכל גינוי. הם מעליבים, מקוממים, שקריים, ובעיקר צבועים. נראה שהאנשים שגרים במגדל גבוה, ויש להם רכב שרד, ופמליה, נסחפו עם מנעמי השלטון, והסתאבו. סיאוב שמריח למרחוק.

רק לתזכורת, בשנת 2013, לפני שבע שנים בלבד, קבע בג"ץ בפעם הראשונה שיש דבר כזה "צו הורות פסיקתי", וחייב את המדינה לרשום ילדים של בני זוג מאותו מין. אלמלא הבג"ץ הזה, התאומים של בני הזוג לא היו רשומים בשום מקום, בטח לא כשהם לא נשואים. אז איך אמרו פעם, של נעליך מר חדד, של נעליך מר אוחנה, ותנו קצת כבוד למי שבזכותם אתם מכינים כל כך יפה סנדוויץ' טונה לילדה אלה שהולכת לבית ספר. מלחמתו של אוחנה במערכת המשפט ובבג"ץ תיזכר לדיראון עולם בתולדות מדינת ישראל. איך יכול הומו שכל זכויותיו הוענקו לו על ידי בית המשפט לצאת למלחמה חזיתית במי שנתן לו הכל?     

נכנס לממשלה ואז מוחק את מאבק הקהילה

אבל זו דרכו של עולם. השררה והכוח יכולים גם למסטל. כמו כל ההומואים בעולם, גם בני הזוג הבט"פים, אם הם יהיו לרגע אמיתיים, ייזכרו בכל הפעמים שבהן קצת לעגו להם, זרקו איזו מילה, אולי אפילו התרחקו מהם. אין הומו שלא עבר את זה. גם להם עוד מחכה היום הזה שדוד, בנם הקטן והמתוק, יחזור מבית הספר בוכה, אחרי שחבורת ילדים צעקה עליו: "אבא שלך הומו, וגם אתה הומו". אני מקווה בשביל אוחנה וחדד, באמת מכל הלב, שלא יהיה יום כזה במציאות. אבל זה דבר שקורה, על בסיס יומיומי לילדים בישראל. הומו היא עדיין הקללה הכי נפוצה בבתי הספר. אבל בואו לא נתמסכן.

גם אני חושב שהמהפכה שלנו מאוד הצליחה. אין על זה ויכוח. אמיר אוחנה הוא אכן הצלחה גדולה, לפחות בפרמטרים מסוימים. שר בכיר הומו שיושב בממשלה מול דרעי וליצמן. אבל ההצלחה הזאת לא שווה כלום, אם ברגע שהוא נכנס לממשלה, הוא מוחק את כל המאבק של הקהילה שלו. מזל שחדד-אנטואנט לא הציע לאפות עוגות לטרנסיות רעבות. הוא כן הפליט בזלזול: "יש עוד שר בממשלה, נו? שמולי! גיי". תודה באמת שאתה זוכר את השם.

אילו טרח חדד להתעניין בעבודתו של שמולי, היה מגלה כי רק לפני כמה חודשים נאלץ השר להתערב אישית, כשהתברר לו שבבית המשפט באשדוד, עושים את המוות לזוג לסביות, אחת מהן בכירה בחברת הייטק, שרוצות לרשום בתעודות הזהות את ילדן השני. וזאת רק אנקדוטה. "למעט שניים-שלושה דברים נקודתיים, המאבק נגמר" אמר חדד. אם ככה, למה לא חתם אותו שר במשך חודשים על חוק הפללת הלקוח, בטענה שהחוק הוא גזר דין מוות לנשים טרנסיות השבויות בתעשית המין? אופס. 

יש פה להט"בים שחוטפים מכות

"אני לא הומו מקצועי, אני לא עובד בזה", אמר אוחנה. אחד המשפטים הדוחים בתבל. "הומו מקצועי" הוא מושג מגעיל, בוודאי כשהוא מגיע מפיו של הומו. איזה מזל שהוא לא אמר גם שהוא לא "מרוקאי מקצועי". נראה איך זה היה עובר ברשתות. שלא לדבר על זה שיש הרבה מאוד אנשים שכן עובדים בזה, וטוב שכך. למשל כל מי שעובדות ועובדים בארגוני הקהילה. כל התשתית העצומה שהוקמה בשנים האחרונות כדי לספק מענה לחלשים ולחלשות יותר, שלא גרים במגדל בלב תל אביב. אני כותב את זה, וקצת נגעל. באמת צריך להסביר לאיזה הומו עשיר שיש עוד בקהילה שלו אנשים שבשבילם החיים הם מאבק יומיומי כואב? אני צריך להגיד להטב"קים במגזר הערבי? להטב"קיות במגזר החרדי? זאת בדיחה.

מנתוני מרכז הדיווח הלהט"בי עולה כי בשנה שעברה התרחש בישראל כל ארבע שעות אירוע להטבופובי. אנשים עוד חוטפים מכות. כן. והשפלות. אז מי כמוני יודע שצריך להיות אופטימיים, ולשמוח עם מה שהשגנו, ויש לנו המון במה להתגאות. אבל עכשיו להגיד שזה נגמר? כי לך כבר לא חסר כלום? יצא שדווקא האמירה בנושא הפונדקאות, "מה הדבר האחד? זה משהו שמשנה חיים לאנשים", היא האטומה מכולן. נכון שפונדקאות הפכה סמל לרצון הלהט"בי להכיר במשפחות שלנו. אבל לחשוב שזה הדבר היחיד שמעניין אנשים? שזאת הבעיה היחידה של כל הקהילה?

אני יכול להמשיך ולהמשיך, אבל אפילו הצורך לכתוב את המאמר הזה מדכדך. במקום להתמודד עם הומופובים ולהטבופובים אמיתיים, עם כל הסמוטריצ'ים שלא נחים לרגע, אני צריך לצעוק על פוליטיקאי שהתנפח ובן זוגו שאם יתנפח עוד קצת, עלול להתפוצץ? אני מקווה שאמיר אוחנה ימצא דרך להתנצל על הדברים שנאמרו בכתבה הזאת. יתנצל מעומק הלב. אבל אם לא, לא נורא. איך אמר בן גוריון? בסוף יהיו לנו גם "גנב יהודי וזונה יהודיה"? אז כן, זה כנראה חלק מהניצחון שלנו, הוא שיש בקהילה שלנו אנשים שכל כך קל להם, שהפכו להיות "מעושרות". בואו ננסה לראות בזה משהו אופטימי.