צריך להגיד את זה בקול רם: הסגר הוא טירוף. זה לא פתרון לשום דבר. אם הים והמסעדות הם בעיה, איך זה שנתניה, תל אביב ובת ים לא מובילות את ההדבקה בארץ? למה לא מדברים עם החרדים והערבים בגובה העיניים? למה לא מודים שהמחלה הזאת, לפחות בישראל, לא הורגת כל כך הרבה אנשים. לסגור את המדינה זה הכי קל, אבל זאת מכת מוות מטורפת להכל. אולי יקום סוף סוף איזה מנהיג מקומי ויודיע שהעיר שלו תתנהל בניגוד להנחיות הממשלה הלא מתפקדת? רון חולדאי? צביקה ברוט? חיים ביבס? צביקה גנדלמן? יש עוד שלושה ימים עד המבול.
בואו נגיד את זה בקול רם: הסגר הוא טירוף. זה לא צעד חשוב, מתבקש, בלתי נמנע, זו פשוט קריסה כללית של כל מערכות השלטון בישראל. יש אינסוף דרכים להסביר, וטיעונים כאלה ואחרים, אבל מי שהחליט לסגור את כל המדינה מיום שישי הקרוב למעשה אמר: "אני לא יודע מה לעשות. אין לי מושג. אז בואו נשרוף את המועדון וזהו".
המדיה מלאה באינפורמציות סותרות. הפוליטיקאים והרופאים אומרים דברים והיפוכם. אבל המציאות היא מאוד בהירה. לדוגמה - תל אביב פתוחה. גם הרצליה. גם בת ים. גם נתניה. יש בהן חופי ים מלאי אדם, ומסעדות שוקקות. וקהל גדול שמסתובב בקניונים בחום הקיץ, וראה זה פלא, הערים האלה לא מתקרבות לתחלואה של ירושלים ובני ברק. האם אפשר ללמוד מזה שחוף הים הוא לא אתר הדבקה? אני מניח שכן. אגב, בכל העולם כבר הולכים אנשים לבתי קולנוע. והנה מתברר שבתי קולנוע הם לא מדגרות קורונה. גם מכוני כושר בגרסתם החדשה והמאווררת הם לא המקור להדבקה המונית. ההופעות שהתחילו לפני שבוע, לא מסתמנות כמוקדי צרה. אז למה לסגור?
ובתי המלון? האם יש איזה בית מלון בישראל, שהיה באוגוסט מקור הדבקה מטורף? מלון שבו כל האורחים הדביקו אחד את השני? אם יש תגידו, ותראו לנו. אז למה בעצם לסגור את המלונות בחגים, לפגוע בפרנסה של כל העובדים בתחום ולבטל חופשות להן חיכו רבבות ישראלים? מה זה ייתן? למי זה יעזור?
אין בישראל אף מנהיג
האמת היא שאין בישראל כרגע אף מנהיג. לא ראש הממשלה המקולקל, שעליו באמת כל מילה מיותרת. בטח לא חבורת הלקקנים שמקיפה אותו. אבל מה עם החליפי? למה בני גנץ לא אומר כלום? לא צועק? למה גבי אשכנזי, איש שיודע להנהיג, לא מנהל בעצמו איזה קמפיין? נותרנו רק עם נפתלי בנט, אבל הוא באופוזיציה, ונראה שאפילו הוא השבוע כבר שפך מנוע.
היית מצפה שיקום איזה ראש עיר גיבור, נניח רון חולדאי ששואף להיות ראש הממשלה הבא, או צביקה ברוט מבת ים שהצטיין בסיבוב הראשון, ויגיד: "אני מנהל את העיר שלי אחרת, אצלי לא סוגרים הכל סתם ככה וזהו". אבל לא, שקט! שזה כל כך מאכזב ובעיקר מתסכל. כי מה? יהיה עכשיו חודש שבו כל הילדים יישארו בבית. אז מה? הם לא ישחקו עם חברים בחצר? הם כן!
כל המסעדות יהיו סגורות, המספרות, החנויות, הכל יקרוס, והפעם על אמת. אין עבודה, אין כסף, שלא לדבר על המצב רוח המחורבן. כמות הנדבקים אולי תרד, אבל איזה סיבה יש שהיא לא תעלה מחדש בעוד שלושה חודשים? אז למה בעצם לציית לחרא הזה? ועוד לא אמרנו כלום על ההפגנות בבלפור. איש לא ישכנע אותי שאחת המטרות של הסגר היא לא לדכא את ההפגנות האלה שמוציאות מדעתה את זו שאסור להגיד שהיא יוצאת מדעתה.
והמחלה? בואו נגיד את האמת, המחלה הזאת הורגת בעיקר קשישים, ועליהם צריך לשמור. והם, אגב, נשמרים. הקורונה משתוללת כרגע בעיקר ביישובים הצפופים והעניים של חרדים וערבים. אם היה כאן ראש ממשלה מתפקד, הוא היה יושב כל היום וכל הלילה, עם ראשי הציבורים האלה ומוצא דרך להתמודד ביחד איתם. מוצא דרך לגרום לקהלים האלה להתאפס ולנסות לשנות התנהגויות והילחם במחלה.
אבל אף אחד לא עושה את זה, כי אין כאן ראש ממשלה מתפקד, ואין ממשלה מתפקדת. וטרם זכינו בגיבור אלטרנטיבי, פוליטי או עממי, שיקום ויעשה מעשה. בישראל כמו בישראל, מה שיקרה בימים הקרובים הוא שיהיה מרד. קבוצות לחץ יפגינו וילחצו, יהיה פה כאוס כללי. הבעיה היא שמי שאמור להיבהל מזה, בכלל נמצא על הדשא בוושינגטון בטקס שכל כך לא רלוונטי עכשיו לחיים שלנו.
נעבור איכשהו את ראש השנה, אבל אחר כך חייבים להשתגע. לא מתאים לנו להיות שוב צאן לטבח, במיוחד שהפעם הוא כלכלי, ולא באמת הורג את כולנו.