זה יכול להיות הלהיט הכי גדול של הקיץ הקרוב. למעשה, זה חייב להיות: יקראו לו "בואי כבר הביתה". ג'ורדי יפיק עבור סטטיק ובן אל, שיזמינו אורחים חגיגיים לשיר איתם - עומר אדם ונינט. השיר הבומבסטי והקצבי יתחיל בבית ששר הצמד ומתאר כמה כיף בהוליווד. בהמשך ייכנס עומר אדם בליין יותר לירי, שיזכיר כמה כיף בבית ויקרא למישהי דמיונית: "אז בואי כבר הביתה, כולם כאן אוהבים אותך. בואי כבר הביתה, חזרי לאלמנט שלך". ואז, בפזמון, תצטרף נינט ותסביר כמה היא מתלבטת.
הפזמון יתחיל רגוע אבל יתגבר לקראת הוק מוזיקלי חזק. לקראת סוף הפזמון יחזרו פנימה כולם ביחד וישירו שלושה תפקידים שונים שיסתיימו ב"אוהבים אותך כל כך, ורוצים להיות איתך. אוהבים אותך מאוד, נעשה לך פה מלא כבוד". זה יהיה שיר מדהים, הוא ישרוף את יוטיוב. אני מהמר על 10 מיליון צפיות בשבועיים.
בעולם הרחב, הקרדיט של שיר כזה הוא "סטטיק ובן אל פיצ'רינג עומר אדם פיצ'רינג נינט" (פיצ'רינג במשמעות של "בהשתתפות"). קוראים לזה "שיתופי פעולה"; בישראל צריך עדיין להמציא נוסח ונראה לי שהכי קל להשתמש במילה "עם". סטטיק ובן אל עם עומר אדם ונינט. למה אני מבלבל את המוח עם זה, אתם שואלים? התשובה פשוטה: כי הגיע הזמן.
בשבילי רק דואט ישראלי
כבר שנתיים שישראל עוברת מהפכת פופ. את מקומם של הלהיטים הים תיכוניים החליפו להיטי פופ מסוגים שונים, חלקם עם מקצבי רגאטון, אבל לא רק. המהפכה הזאת כללה גם את צמיחתו של דור חדש וצעיר במוזיקה הישראלית. אני אוהב לקרוא להם בשם קוד "הסטטיקים".
מה שנחמד במהפכת הפופ הנוכחית הוא הזרימה שלה. בעוד שהמהפכה הים תיכונית רמסה את הרוק הישראלי ששלט לפניה, מהפכת הפופ היא הרבה יותר ליברלית ומכילה, מוכנה לקבל את כל מי שרוצה להצטרף אליה. לראיה, שניים מהשמות הכי בולטים בחבורה הם עומר אדם ועדן בן זקן, שניהם במקור זמרים מזרחיים. אבל גם אמנים מהדור הקודם התקבלו בחיבה ובלי הרמות גבה. "קרמלה" של משה פרץ, עברי לידר עם הלהיט האלקטרוני "מוגזם", אייל גולן עם "תבואי היום" וסאבלימינל שעדכן את הצליל שלו בקלילות ב"תן למוזיקה לדבר" - כל אלה חיים בקלות לצד אליעד ולהיטיו.
אז יש לנו מהפכת פופ עם צעירות כמו נועה קירל ואגם בוחבוט, וכדרכם של אנשים צעירים, החבורה הזאת הרבה יותר משוחררת. טורי הרכילות שמחו לבשר שסטטיק ועומר אדם הפכו לבסטיז מאחורי הקלעים של הפסטיגל; קירל ובוחבוט יצרו ביחד גרסה ל"הדודה והדוד", שהפכה לאחד מהשירים המצליחים של השנה, ומאז הן מתראיינות בשמחה כחברות הכי טובות. נראה שכולם נורא נהנים. אז למה לא להביט החוצה לעולם, ולעלות עוד שלב?
בעולם יש כבר כמה וכמה שנים שירי פופ עם זמר ראשי שמוביל את השיר ואורחים שמצטרפים אליו כדי להקפיץ. זה לא דואט: יותר נכון לקרוא לזה חגיגה. ג'סטין ביבר וריהאנה מתארחים אצל די ג'י קאלד, דרייק מארח את ליל וויין, ניקי מינאז' נמצאת אצל כל מי שמסכים לארח אותה ותמיד מרימה את השיר תוך שנייה. מי שחיממו את הז'אנר הזה הם מפיקים מוזיקליים שהפכו לשליטי הסצנה וקצת השתעממו מהנוסחה הישנה שבה כל שיר שייך רק למבצע אחד. עם הזמן זה הפך לסטנדרט.
שיהיה ברור, זה נעשה מעמדת כוח: האמנים האלה לא מתחברים מפחד שלבד הם לא יצליחו. להפך. אד שירן, האיש הכי פופולרי בעולם כרגע, מתארח בשנתיים האחרונות בכמויות מסחריות – כולל, לאחרונה, אצל טיילור סוויפט. אם בהתחלה היה ברור שאמנים גדולים מזמינים אמנים יותר קטנים להשתתף כדי לפתוח להם דרך, עכשיו זה כבר לגמרי הדבר עצמו.
בישראל אנחנו עדיין תקועים בעידן הדואטים. אם שני זמרים משתפים פעולה חייב להיות ברור ששניהם שווים, יש הקפדה על קרדיטים באותו גודל ותחושה של מועקה קלה. עומר אדם ומשה פרץ, שלמה ארצי ואריק איינשטיין, שחס וחלילה לא יתקבל הרושם שהאחד מקדים את השני. האגו בישראל עוד לא למד לעבוד עם השיטה החדשה.
שלמה ארצי, האיש והאינסטינקטים, דווקא הבין ששיתופי פעולה הם כיוון. בשנים האחרונות הוא התחיל לארח באופן קבוע, אבל גם הוא לא הצליח להשתחרר מהאווירה הישראלית הקפוצה. זה יוצא מסורתי וממלכתי, כל אחד מקבל ייצוג הולם. אפילו הוא לא יכול להזמין זמרים לשיר סתם פזמון או ליין בתוך שיר שלו. לכן דואט יפה כמו "לא הפסקתי לחפש אותך" לא משדר טריות. כן, הוא 2018, אבל באותה מידה היה יכול להיות 2012.
גבירותיי ורבותיי, מהפכה
אז למה בישראל לא עולים כיתה? אגו, כבר אמרנו. השוק כאן קטן ואנשים חוששים, התרגלו לחשדנות. וגם בגלל הכסף: כשג'ייסון דרולו מזמין את ניקי מינאז' לשיר איתו "Swalla", יש מיליארד צפיות ושניהם עושים מכה יפה. הכסף בישראל גם ככה קטן, אז להתחלק? אבל תראו מה קורה כשמשחררים ומשתחררים, כמו בלהיט העכשווי "Mi Gente" של הזמר הקולומביאני ג'יי באלווין ושל ווילי ויליאם: השיר הלטיני הסוחף הזה הצליח כל כך שהוחלט להקליט גרסה חדשה עם קולות של ביונסה, ולהכין גם קליפ חדש שבו רואים אנשים מכל העולם - ביניהם רונאלדו והילד שלו - ששרים את השיר. הגלגול החדש שדרג את ההצלחה והוסיף לעסק הזה עוד מיליוני דולרים.
אז מה בעצם אני אומר? קודם כל, הגיע הזמן שגם אצלנו זה יקרה ויש לי את האנשים שצריכים להוביל את זה. קוראים להם, כמה לא מפתיע, סטטיק ובן אל. שני השירים האחרונים שלהם, "הכל לטובה" ו"נמסטה", לא הצליחו לשחזר את ההצלחה של קודמיהם. שניהם התקבלו באכזבה מסוימת. לא שהשירים האלה אינם טובים, אבל התרגלנו שבכל פעם שיוצא שיר שלהם האדמה רועדת, ובפעמיים האחרונות היא לא רעדה. ברור שהצמד הזה צריך עכשיו לעלות עוד כיתה. הדרך הכי קלה והכי נכונה היא להוביל בארץ את שיתופי הפעולה ולהפוך אותם לטרנד מקומי. מי יגיד להם לא?
זה לא שאין בכלל שיתופי פעולה בישראל, למשל השיר של נועה קירל עם סטפן והרמיקס ל"מוגזם" של עברי וסטפן. אבל אלה לא אירועים מז'וריים. מה שצריך לקרות כדי שהעסק יתפוצץ זה בדיוק מה שהצעתי כאן למעלה: שיר של סטטיק ובן אל תבורי עם עומר אדם ונינט. את הכימיה ביניהם לבין עומר אדם ראינו באינסטגרם, את זאת עם נינט ב"הכוכב הבא". ברור שכולם ייהנו מהתהליך, וזה כמובן לא חייב להיות השיר שהצעתי, אבל תחשבו על כל האופציות שזה פותח.
מה רע בקיץ שבו יש שיר של משה פרץ עם עדן בן זקן וסאבלימינל? או שיר של אייל גולן עם חנן בן ארי ומרגול, או שיר של שרית חדד עם נצ'י נצ', טונה ויובל דיין? יש כל כך הרבה אפשרויות שזה עושה חשק. כל מה שצריך לקרות זה שמישהו יעשה את הצעד הראשון, ובתור המובילים הצעירים ברור מי אלה צריכים להיות. הכפפה כבר מונחת על השולחן. למה אתם מחכים?