ההכנות לקראת בחירות "לא ביבי, כן ביבי" מתמקדות נכון לעכשיו כמעט אך ורק בשאלה הזאת. אם תוסיפו לזה את ענייני הקורונה, נראה כאילו ביבי והווירוס זה העולם כולו. אבל כמו שכולנו יודעים, יש עוד דברים בחיים. למשל מי יהיה שר התרבות הבא והאם הוא יצליח להציל את התרבות הישראלית מהקריסה הנוראית שבה היא נמצאת, וגם מה יהיה עם כל הבעיות של הקבוצות השונות בקהילת הלהט"ב. באופן טבעי, הנושא הזה הידרדר השנה בסולם העניין הציבורי. פרנסה זה הרבה יותר חשוב, במיוחד כשהיא נעלמת.
מי שהבין את זה בחושיו החדים היה כמובן בנימין נתניהו, שסימן על כל התחום הזה איקס גדול, בידיעה שחוסר הרצון שלו להתעמת עם החרדים בעניינים האלה לא יהיה הדבר שינופפו מולו בבחירות הבאות. ובכל זאת היו כאן חיים, הייתה כנסת, הועלו הצעות חוק, היה אקשן. אם באים לסכם את השנה האחרונה בכנסת, מתברר שלעיתים דווקא כשכולם עסוקים בדברים חשובים יש מקום לתקן הרבה תיקונים ולעבוד נהדר מתחת לרדאר.
ההברקה של הורוביץ, הליהוק של להב-הרצנו
מאז הבחירות האחרונות יש בכנסת שישה ח"כים להט"בים. שלושה בקואליציה מול שלושה באופוזיציה. שניים כיהנו כשרים (אמיר אוחנה התפטר בהמשך מהכנסת והוא רק שר כרגע), אחד כיהן כראש ועדה חשובה. למרות שהם כולם גברים הומואים מאותה קבוצה סוציואקונומית, כולם חיים עם בן זוג וארבעה מהם כבר אבות לילדים שנולדו בפונדקאות. הם לא הצליחו ממש לייצר קבוצה, לובי הומואי שפועל מאחורי הקלעים לטובת הקהילה, אבל כל אחד מהם בדרכו ניסה לקדם עניינים.
לשלושת חברי האופוזיציה - ניצן הורוביץ, עידן רול ויוראי להב-הרצנו – היה כמובן יותר קשה. חברי אופוזיציה יכולים לנסות לעזור מאחורי הקלעים כשיש בעיות מול משרדי הממשלה השונים ולהגיש הצעות חוק במליאה, בדרך כלל כדי להביך את הקואליציה. השאלה היא תמיד כמה אתה מתאמץ והאם אתה יודע הקים בריתות חשאיות. כך הצליח הורוביץ במהלך מבריק להעביר בקריאה טרומית את החוק לאיסור טיפולי המרה, שטלטל את הקואליציה והציב סטנדרט חדש בהצבעות בענייני הקהילה.
להב-הרצנו לא הצליח להעביר את החוק לשינוי הרישום ל"הורה 1, הורה 2", אבל יצר בהמשך סערה ציבורית שגרמה ללא מעט משרדי ממשלה - כולל משרד הביטחון - לשנות את נוסח הטפסים שלהם. רול לא הצליח אמנם להעביר את חוק הפונדקאות בכנסת, אבל במהלך מרשים אחר שכר לעבודה את לינור אברג'ל, שהייתה לעוזרת הפרלמנטרית הטרנסית הראשונה בתולדות הכנסת. זה צעד קטן, אבל גם צעד גדול, ומדהים כמה זה פשוט לביצוע. כל מה שצריך זה לחשוב על הרעיון.
לחברי הקואליציה, ובוודאי לשרים, יש יכולת אמיתית לשנות דברים. לשר אמיר אוחנה אין בדרך כלל זמן וראש לענייני הלהט"ב - הוא עדיין מאמין כנראה שהעובדה שהוא הומו גאה ושר משטרה היא תרומה מספיקה לקהילה - ובכל זאת הוא משך חצי שנה את חתימתו על חוק הפללת הלקוח בדרישה שיטופלו המענים הדרושים כדי לעזור לניצולות תעשיית הזנות, ובמיוחד לנשים הטרנסיות שסובלות מדיכוי כפול ומשולש.
הנה הכסף
שר הרווחה הצטיין הרבה יותר. לאיציק שמולי יש היסטוריה מורכבת עם ארגוני הלהט"ב, והוא בחר לנצל את הכניסה השנויה במחלוקת שלו לממשלה כדי לעשות תיקון מול הקהילה שלו. נעים לגלות שזה אפשרי ואפילו לא מסובך. שמולי היה ערני לכל פנייה ובעיה, שזאת תמיד התחלה טובה, והוא הקים עם שר המשפטים אבי ניסנקורן צוות בין משרדי לטיפול בקהילה הטרנסית. אם המסקנות של הצוות יצליחו להשתחל גם לממשלה הבאה, שמולי יהיה חתום על אחת המהפכות הכי חשובות בתולדות הקהילה הזאת. חוץ מזה הוא עשה מה ששרים יכולים והזיז הרבה כסף, מיליוני שקלים, לפרויקטים משותפים עם ארגוני הקהילה.
חלק מהכסף המדובר יגיע גם בזכות המהלך המבריק של הגיבור האמיתי של קהילת הלהט"ב בכנסת האחרונה, יו"ר ועדת הכנסת איתן גינזבורג. לפעמים הגיבורים האמיתיים הם האנשים מאחורי הקלעים, שעושים הכי פחות רעש אבל עובדים הכי קשה. וגינזבורג הוא בדיוק האיש הזה. הוא התפרסם כשהפך לכמה חודשים לראש עיריית רעננה והיה לראש העיר הגאה הראשון בישראל; אחר כך הפסיד בבחירות לעירייה אבל הופיע מחדש במקום ה-32 ברשימת כחול לבן כחלק מהנדוניה של בני גנץ. לגינזבורג ניסיון פוליטי רב, הוא היה במשך עשור ראש הוועדה לתכנון ובנייה בעירית הרצליה והוא מכיר היטב את נבכי הפוליטיקה הישראלית. בתור יו"ר הכנסת, איש שכולם מתחנפים אליו, הוא הבין שהוא יכול לעשות את הדבר הכי חשוב - וזה להעביר כסף לקהילה.
בדיון על התקציב ההמשכי, שנערך בספטמבר, גינזבורג נעמד מול כל החרדים שאוספים כסף למוסדות שלהם והמתנחלים שאוספים כסף להתנחלויות והודיע שלא יהיה תקציב בלי 20 מיליון שקל קבועים לקהילה הגאה. התעקש והצליח. זה לא קל לחלק בשלושה חודשים 20 מיליון שקל; גינזבורג נעזר במשרד לשוויון חברתי ומשרד התרבות והספורט, וכמובן במשרד הרווחה ובשר שמולי, כדי להספיק לחלק את הכסף לפני שמסתיימת השנה. יותר מזה, בדרכו האלגנטית הוא היה מאחורי הקלעים הדמות המקשרת בין כל הח"כים הגאים. גם בחוק לאיסור טיפולי המרה של הורוביץ הוא נתן עבודה כדי לדאוג שהקואליציה תתפצל בהצבעתה.
מצבו של גינזבורג, כמו גם מצבו של איציק שמולי, תלוי כרגע באוויר. לא ברור אם והיכן ירוצו בבחירות הקרובות, והאם יהיו גם חלק מהכנסת הבאה. אבל כשבאים לסכם את השנה ולהודות למי שצריך, כדאי לשים לב שבשקט בשקט, השניים האלה עשו בשנה האחרונה מהפכה די רצינית שתורמת לרווחת הקהילה שלהם. נרים לכבודם הערב (חמישי) כוסית בבידוד.