ברין טנהיל היא טייסת מסוק בלאק הוק. הדבר שהיא הכי רוצה לעשות בעולם זה להצטרף לפעילות המבצעית של חבריה באפגניסטן, בעיראק ובסוריה. הבעיה היא שברין התגייסה לצבא האמריקאי בתור חייל, ומאז שהחלה את תהליך ההתאמה המגדרית שלה היא בבית, מחכה שיאפשרו לה לחזור. זה לא עוזר שכל החברים שלה לטייסת תומכים בה ומנסים להפעיל בתוך הצבא לחצים כדי שיחזירו אותה לתפקיד. זה גם לא עוזר שהיא עברה (על חשבונה) אינספור בדיקות שקבעו שוב ושוב שהיא כשירה לגמרי לטוס במגדר החדש שלה. מאז שדונלד טראמפ נכנס לבית הלבן, החלום שלה הולך ומתרחק.
השבוע התברר שהיא לא תוכל לחזור לטוס. בית המשפט העליון של ארצות הברית נתן אור ירוק לרפורמה של טראמפ שמשמעותה המעשית היא מניעה מטרנסג'נדרים לשרת בצבא ארה"ב; בתי משפט בערכאות נמוכות עדיין דנים בעתירות שהוגשו נגד ההוראה (ויש גם חריגים - כמה מאות טרנסג'נדרים שכבר משרתים בצבא ארה"ב "ומי שמוכנים לשרת בהתאם למינם הביולוגי"), אבל היא נכנסה לתוקף ומבחינת ברין טנהיל זה הסוף של ניסיונות החזרה שלה. האופציה החוקית שנשארה לה היא להגיש תביעה אישית, אבל ההערכות הן שעד לסיום התהליך היא תהיה ממילא מבוגרת מכדי לשרת כטייסת קרב.
אז הנשיא ניצח את ברין טנהיל ועל הדרך את ברק אובמה, שבתקופת כהונתו נסללה הדרך לטרנסג'נדרים אל השירות. אבל איזה מין ניצחון זה?
דונלד טראמפ הוא איש איום ומנהיג נורא. בושה שאדם כזה הוא נשיא ארצות הברית ונקווה בשביל כולנו שזה ייגמר כמה שיותר מהר. אני יודע, יש המון ישראלים שחושבים שהוא טוב לנו. הם טועים והם עוד יתפכחו יום אחד. אבל המלחמה שלו בטרנסג'נדרים משום מה הצליחה לו, וזה רק מדגיש את השבריריות של זכויות האדם המודרניות באשר הן. הנה, גם באמריקה הנאורה - הדמוקרטיה הגדולה מכולן - יכול לבוא אידיוט עם שיער כתום, להפוך לנשיא, ואז במחי יד לבטל הישגים שאנשים עבדו עליהם שנים. מרגע שזה קורה הכל מסתבך. בארצות הברית כבר היה מי שטען השבוע כי בתי שימוש ללא מגדר שיקלו על טרנסים הם עניין שולי ולא צריך להיאבק עליו, שהמאבק הזה מכסה על המאבק האמיתי שצריך לנהל נגד טראמפ.
לא משנה מה אתם חושבים על זכויות הטרנסג'נדרים, דבר אחד ברור: הן הן רק סמן. ודווקא כשאמריקה מתפרקת מול עינינו ונשיא חסר אחריות מבצע בה מעשים מגונים, כדאי לזכור שגם אצלנו הכל יכול בקלות להתהפך.
הצבא הישראלי שונה מאוד מהאמריקאי. הוא עובר תהליכים מדהימים של הכנסת נהלים מתקדמים בכל מה שקשור לטרנסג'נדרים בפרט וללהט"בים בכלל. אני אדם אופטימי, לכן אני לא חושש שזה עומד לקרות מחר. אבל הסמוטריצ'ים כל הזמן מנסים. הם רוצים לסובב את הגלגל לאחור גם אצלנו. ואני בטוח שתייקו אצלם את החלטת בית המשפט העליון באמריקה ועוד ישלפו אותה ברגע מתאים.
מה יש לנו לעשות נגד זה? לא מעט. עכשיו זמן בחירות, וזה בדיוק הרגע לנסות לשנות את המצב מבפנים. בעיקר לדאוג שבכנסת הבאה תהיה הרבה יותר מחויבות לקהילה הגאה.
גינזבורג לישראל
השבוע הוכרז שבני גנץ מנסה לגייס לשורותיו את איתן גינזבורג, לשעבר ראש עירית רעננה והומו גאה. גינזבורג הפסיד בבחירות האחרונות, אבל זה לא אומר כלום. הוא נשוי פלוס ילדים, חבר מפלגת העבודה, ובכוורת המתרקמת סביב גנץ ייתכן שהוא מתאים מאוד. הוא אמנם מרעננה ולא בעל מעמד בתוך הקהילה (רבים כלל אינם יודעים מי הוא), אבל זה מה שיפה: הקהילה כיום כל כך גדולה ומגוונת שגינזבורג צמח לבדו בשרון. ברור שעם עבודה נכונה יש לו יכולת לגרור אל גנץ לא מעט מצביעים גאים.
בשאר מפלגות המרכז עדין מתמהמהים עם הרשימות ולא ברור כמה להט"בים יקבלו ייצוג. לכן זה הזמן להמשיך ללחוץ על לפיד, לוי-אבקסיס, ליברמן, כחלון, יעלון, לבני ואפילו על הימין החדש למצוא אצלם מקום לאנשים ראויים. ספציפית לגבי שרת המשפטים, שהחבר ה"זורם" שלה סיבך אותה השבוע טוב טוב - לה כדאי להתאמץ עוד יותר להקיף את עצמה בהומו או לסבית ימנים.
בפריימריז של מרצ יש שני מתמודדים גאים והשמיים לא נופלים. אבי בוסקילה, שהתמודד מול תמר זנדברג, ראוי מאוד לשיבוץ במקום השני או גג שלישי ברשימה. הוא כזכור מזרחי, קצין בצבא, הומו גאה והמנכ"ל לשעבר של שלום עכשיו. גם ענת ניר, מועמדת לסבית ודמות מוכרת בקהילה, נמצאת שם. אין שום סיבה ששניהם לא יהיו במקומות ריאליים. הומו ולסבית במקומות ריאליים במרצ יכולים להיות קלף מאוד חזק של המפלגה בעידן שבו היא די נמאסה, גם על מי שחושבים שהערכים שלה צודקים וראויים.
לצערנו כבר ברור שלא יהיה בכנסת הזאת ייצוג טרנסי. יש בקהילה הטרנסית לא מעט פעילים ראויים שיכולים להיות חברי כנסת מעולים - בין אם זה עופר ארז, לשעבר קצין טרנסג'נדר בצה"ל וכיום מנכ"ל הבית הפתוח, או בל אגם, אחת הטרנסיות המוכרות ביותר בארץ ומי שעובדת במשך שנים במסגרת ארגון הנוער הגאה כדי להעצים טרנסיות צעירות. אבל נראה שהמפלגות המקומיות אינן בנויות עדיין להציב טרנסים במקומות ריאליים, אם בכלל. אלא אם דנה אינטרנשיונל הייתה מעוניינת בכבוד.
מה שנותר הוא לדאוג לכמה שיותר מועמדים גאים לכנסת הבאה. הסקר שפרסמנו כאן בשבוע שעבר מוכיח שזה ישתלם להם. הטרנסים יתחממו בינתיים על הקווים, וכולנו נביט לעבר אמריקה, שהייתה עד לא מזמן האורים והתומים והופכת לנגד עינינו למשהו שונה לגמרי.