מצאתי דרך לעבור בשלום את ימי החום המטורפים של אוגוסט. מאז שהושק בארץ שירות המוזיקה החדש אפל מיוזיק, אני מבלה יותר ויותר שעות מול האייפון, כאילו שלא ביליתי מולו מספיק. בחלק מהזמן אני שומע מוזיקה, בחלק אחר אני עובר על רשימות שירים ובודק באובססיביות מה יש ומה אין. אני מעביר כך ימים שלמים, אולי אני צריך עזרה מקצועית?
חלומו הגדול של כל אדם עם אובססיה למוזיקה היה תמיד להיות נגיש להכל. להגיע למקום שבו כל המוזיקה שאתה רוצה נמצאת בהישג ידך. שאם בא לך פתאום שיר, תוכל פשוט לשמוע אותו. רבים מהאנשים שחולים במחלה הזאת באופן קשה, מסיימים את חייהם כעובדים בתחנות רדיו. בתקליטיה. כך לפחות היה בעבר. אני זוכר את עצמי, בן 13, צועד שוב ושוב, יום אחרי יום, לחנות התקליטים בחדרה, לחכות לתקליט חדש של דיוויד בואי שאמור לצאת "בימים אלה". בשנות השישים בחדרה, "בימים אלה" היה יכול להימשך על פני שבועיים. יגיע מחר, יגיע בסוף השבוע, הסוכן של חברת התקליטים לא הגיע, הוא הגיע אבל לא נשארו לו עותקים כי הם נחטפו בדרך.
מאז העולם התהפך כבר שלוש פעמים, והיום, כמו שאפילו אימא שלי כבר הפנימה, "יש את הכל באינטרנט". הבעיה היא איך לאסוף את כל המוזיקה שאתה רוצה, כדי שתהיה זמינה, בקלות, בנגיעת אצבע. לפני כמה שנים העליתי את רוב המוזיקה שהיתה לי בבית על המחשב. כמויות בלתי נתפסות. מדיוויד בואי, למשל, יש לי 1,026 שירים, שזה יותר מיומיים רצופים של מוזיקה. בואי עצמו לא כתב ולא הקליט כל כך הרבה שירים, אבל אם יש לך נניח את "זיגי סטארדסט" בשבע מהדורות שונות שיצאו לאורך השנים, אתה מגיע למספר הזה.
ועדיין על המחשב זה לא היה כל כך נוח, כי המוזיקה תופסת המון מקום. אז קניתי עוד דיסק לגיבוי, ועוד אחד. טרה. ארבעה טרה. זה אפשרי, אבל מאוד מסורבל. המכשירים הסלולריים כבר היו צעד קדימה. רכשתי אייפון של 128 ג'יגה, כדי שיהיה מקום להמון מוזיקה, והכנתי לעצמי פלייליסט אולטימטיבי של 1,000 שירים, שאם אתה מנגן בשאפל לוקח די הרבה זמן עד שהכל חוזר על עצמו. ועדיין זה כלום לעומת ה"אפל מיוזיק".
אתה משלם 20 שקל לחודש (30 ש"ח למשפחה, והם לא באמת בודקים אם ששת החברים שצרפת הם קרובים מדרגה ראשונה) וכמעט כל המוזיקה שאתה יכול לחשוב עליה נמצאת כאן, אצלך, מוכנה להשמעה. נזכרת פתאום באלבום של פול סיימון משנת 1965, כשהוא עוד לא האמין שהשילוב הזה עם ארט גרפונקל באמת יצליח? הופ, הנה הוא בא. נניח שאתה במצב רוח אייטיז. נזכרת פתאום באלבום הזניח של להקת B Movie משנת 1985 - טיק טק וצליליו ממלאים את הסלון. מישהו מכיר את להקת blue zoo שניגנה כאן בקולוסיאום את הלהיט "Cry Boy Cry"? נמצא! בואו נעצור כאן.
מה הקשר וואן דיירקשן ואד שירן?
כשזה מגיע לאמנים ישראלים התמונה מעט מסתבכת. קודם כל כי איש לא טרח לעשות האחדה. יש שלוש אמניות תחת השם "אילנית" וצריך חוש בלשי כדי להבין איפה מוצאים את מה שרוצים. הראל סקעת, למשל, יש שניים: אחד שבו נמצא הסינגל החדש ושני שיש בו את האלבום הראשון על שלל להיטיו. כדי לשמוע את "הנני כאן" צריך בכלל להגיע לאלבום של "כוכב נולד 1, הרגעים הגדולים", שם אין קרדיט למבצעים. ויש גם שני מרגול, שני ברי סחרוף. בקיצור, מישהו באפל מיוזיק ישראל לא עשה עבודה מסודרת עד הסוף.
כשנכנסים לעומק מגלים שהכל מתחיל מזה שאפל ויתרה על הסדר ההיסטורי של הדברים, מה שיוצר בלגן גדול שמקשה להבדיל בין אלבומים מקוריים לאוספי להיטים. אצל הרבה מהאמנים יש לצד האלבומים גם סינגלים ואי.פיז, מה שהופך הכל לסלט אחד גדול. שזה חבל, כי אילו הכל היה מסודר לפי סדר כרונולוגי ומופרד בין אלבומים רגילים לאוספים, השירות הזה יכול היה להיות גם בעל ערך חינוכי ממדרגה ראשונה. נניח, אם היית אתמול בהופעה של מוריסי ובא לך לשמוע את האלבומים שלו בסדר כרונולוגי - תצטרך להיעזר בוויקיפדיה כדי לעשות סדר בדיסקים שמוגשים באופן אקראי לגמרי.
ובכלל, השירותים הנלווים עדיין חלשים מאוד. בדקתי כמה תחנות רדיו, למשל את כל אלה של ביונסה, והתוצאה עלובה. אני יודע שבגרסה החדשה שתצא בספטמבר יהיה אפשר לשתף פלייליסטים שהכנת עם אנשים אחרים, וזה יתחיל עולם חדש שבו אנשים יתחברו לבעלי טעם דומה לשלהם ויצרכו באופן הזה את המוזיקה שלהם. כרגע אם תיכנסו ל"רדיו אד שירן" תוכלו לשמוע גם אותו וגם את וואן דיירקשן. מה הקשר?!
אז עכשיו אני תוהה מה לעשות עם העובדה שהפסקול של "שירת הסירנה" לא נמצא בכלל בשרות, וככה אף אחד לא יכול לשמוע את "שיר לילדים גדולים" של טמירה ירדני. או עם העובדה שאם בא לכם לשמוע דווקא את פסקול המחזמר המיתולוגי "איי לייק מייק" תצטרכו להקליד אותו באנגלית, אחרת לא תגיעו אליו. האם יש הנהלה מקצועית לאפל מיוזיק בישראל? ואיך שולחים להם תלונות? האמת, הם בטח בחופש.
זהו. אני מרגיש לרגע ממש כמו נחום היימן המנוח, שהקדיש שנים כדי לעשות סדר במוזיקה הישראלית. ואגב כדי להגיע לאוסף משיריו אפשר פשוט לכתוב "נחום היימן" ואז לשמוע את האוסף הכפול שיצא באן.אם.סי. אבל בגלל שאין שמות של מבצעים, לעולם לא תוכלו לדעת שאת "שיר בארבעה בתים" ההומו-ארוטי מבצעת כאן דווקא אופירה גלוסקא, מתוך תקליט שיצא אחרי פסטיבל הזמר ב-1969, ולא אילנית. את הביצוע הזה אני לא בטוח שאפילו גלוסקא עצמה זוכרת. בכל מקרה, בשלב זה אני בטוח שכבר הבנתם שאיבדתי את זה. חפשו אותי בספטמבר, כשאפשר יהיה לעשות share לפלייליסטים.