גדעון סער היה במשך שנים רבות שכן שלי. גרנו באותו רחוב. בזכותו נהנינו מנוכחות נעימה, מסביב לשעון, של בחורינו המצוינים. כדאי שתדעו שהאנשים ששומרים על שרי ישראל הם נחמדים, אדיבים וגם די חתיכים. היה כיף לדעת שכל כמה שעות מישהו עובר מתחת לבית שלך, מציץ לפח האשפה והכי חשוב, מבריח גנבים, כך שהסיכוי שבבוקר יתברר שמנעול האופנים שלך נוסר, היה אפסי.
את השר עצמו הייתי רואה בעיקר בלילות. היה לו מנהג כזה לצאת בסביבות 12 בלילה או קצת אחרי, לטיול ארוך עם הכלב, תוך שהוא טוחן בסלולרי באינטנסיביות. עשרה מטרים מאחוריו הלך המאבטח כמו שנהוג. כשחלפתי על פניו הינו אומרים שלום מחויך, ואם היה לי מזל הייתי מצליח לשמוע חצי משפט של עולם הבחישות הפוליטיות.
לא היה ביננו שום קשר עמוק מעבר לשיחות אקראיות. פה ושם הצטלבנו בבר השכונתי המיתולוגי "הזינגר", אבל כמו עם רוב השכנים שלי בתל אביב, לא צריך הרבה מעבר לחיוך ו"שלום" חם כדי לחוש שייכות לשכונה, לעיר, לתל אביביות שאנחנו כל כך אוהבים. מה גם שעם סער, הימני מאוד, חשבתי שעדיף להדגיש את מה שמשותף.
המחווה היפה ביותר
יש עכשיו משפט שישראלים אוהבים להגיד, "זה לא מובן מאליו", נדמה לי שלא תמיד הם מתכוונים לזה. אבל זה באמת לא היה מובן מאליו שאחרי הרצח בבר נוער גדעון סער יצא מגדרו כדי להדגיש את הזעזוע שלו. זה היה רגע השיא בקשר שלנו. הוא דאג לכך שראש הממשלה יגיע לביקור בבר נוער עצמו, ובעצרת הגדולה בכיכר רבין, הוא נשא נאום מרגש, שהביא אותי כמעט לכדי דמעות.
כמו שאתם יודעים, גם אם הפפראצי הוא משחק שקרי שבו שני הצדדים משתפים פעולה באהבה, הוא בכל זאת כלי מאוד מוצלח להבין מה עובר על אנשים. אתה יכול לראות בתמונות, גם אם הן מתוזמנות, מי מבואס נורא, מי בתקופה טובה, מי מגזים בצריכת חומרים מסוכנים וכו' (נכון, לפעמים יש סתם תמונות לא מוצלחות, בסדר, אל תהיו קטנוניים). ובתמונות של סער בשנה וחצי האחרונות קל לראות שהוא פורח. ולראייה, ראיתי אותם פעם עוברים ברחוב עם הילד הקטן ועגלה, והם נראו בני 25.
הברנז'ה המקומית היא קטנה וחומצית מאוד. והיא מאוד סערה כשסער הודיע על ההתפטרות. אז יש את הפרשנויות על הרצון לקחת פסק זמן כדי לשפר תנאים לשלב הבא. מסבירים שהוא רצה כבר להתפטר בעבר כמה פעמים והשתפן. גם אני מכיר את השמועות על "בית הקלפים" - על העובדה שגאולה אבן החליטה לפני שנה שבעלה חייב להיות ראש ממשלה, ושההתפטרות תעזור לה לעזור לו. ומנגד גם את השמועות מחייו הקודמים של סער כדי ג'יי במועדונים בתל אביב. כן, כן, מספרים שבעיתון "הארץ" נרקחת כתבה.
והוא עשה מעשה. הוא התפטר מהממשלה (!) והודיע שהוא יוצא לפסק זמן מהפוליטיקה. לא יעזרו כל הפרצופים החמוצים של עמית סגל. גם אם זה ממש ישתלם לו בעתיד, ברגע הזה בזמן זו המחווה הרומנטית היפה ביותר שאפשר לחשוב עליה. גם אם זו דרך לברוח מישיבה בממשלה שאין לו סבלנות אליה והוא לא אחד מקודקודיה.
קודם כל תל אביבי
המחווה של גדעון סער היא מהמהלכים האלה שבסדרה כמו "הבית הלבן" היית אומר שהם "קצת אמריקניים מידי" ומשדרים חוסר אמינות בתסריט. וזה מה שיפה בו. כי סער באמת התפטר. הוא ויתר על כבוד, כסף, ומשרה מאוד מאוד חשובה, בכדי לדאוג שהמשרה היוקרתית של אשתו האהובה תישאר בידיה. הוא לא חיכה חודש, הוא לא התייעץ עם אלפי ספינרים. עשרים וארבע שעות אחרי שהיא הושעתה מעבודתה, ואפילו לפני שהחל איזה תהליך ערעור הוא התפטר וגרם לכך שהיא תחזור לעבודה.
אתם יכולים לצחוק עליי או להתעצבן, אבל בעיניי, ההתפטרות הזאת קשורה גם לזה שסער הוא קודם כל תל אביבי. הוא חי בסביבה הזאת שבה באמת מנסים להפנים את הערכים של שוויון וכל המילים האלה שלאיש אין כוח אליהן. גם אם הוא ציניקן מחושב ופוליטיקאי מיומן, ברגע הזה בזמן, סער היה בעיקר בעל שמוכן להקריב את הקריירה שלו למען האושר של אהובתו, מתוך הבנה עמוקה של השוויוניות.
בתוך זה הוא גם הצליח לעשות את הדבר הכי מרגש והכי מקסים. ולייצר את אחת המחוות הכי רומנטיות שנראו כאן. אני מאחל לכל אדם בישראל ובעולם, בן או בת זוג שיעשו בשבילו מעשה כזה בשעת הצורך. בעיני זה מעורר השראה.