השבוע יצא לשוק מארז אלבומים מהודר ובו הדפסה מחודשת של שלושת התקליטים שהפכו את שלמה ארצי ל"שלמה ארצי". הטרילוגיה "גבר הולך לאיבוד", "דרכים" ו"חצות" יצאו בין 1977 ל-1981 כאשר שלמה ארצי היה עוד יוצר מבולבל ולא מאוד מצליח – אחריהם הוא כבר היה יוצר מגובש שיהפוך תוך עשור לאיש החשוב, האהוב והמצליח ביותר במוזיקה הישראלית.

לצד האלבומים האלה צורפה לקופסה גם חתיכת היסטוריה. אלבום כפול בשם "הופעה חיה בצוותא" עליה חתומים ביחד שלמה ארצי ואצ'י. זאת הופעה שהוקלטה על ידי הערוץ הראשון במסגרת הנוהל שהיה אז להקליט מידי פעם הופעות. התקליט יצא בשעתו, אבל נעלם מהמדפים מהר ועד היום לא עלה על דיסק.

אלבום שהוא חתיכת היסטוריה

האלבום הזה "הופעה חיה בצוותא" הוא מהמקרים הקלאסיים שבהם אלבום הוא הרבה יותר מסתם אלבום, הוא חתיכת היסטוריה. בתקופה ההיא היה ארצי מופיע עם חברו אצ'י שטרו שניגן על גיטרה. שניהם לבד. בלי להקה. חמש מאות הופעות הם נתנו ברחבי הארץ. נדמה לי שממוצע הצופים בהופעות היה בערך מאה. ארצי היה אז זמר בן 33, צעיר שמחפש את הקול האמיתי שלו. ונמצא במצב שבו לא ברור אם הקהל באמת מתחבר אליו. הוא לא היה לוזר, אבל הוא היה איש שנאבק בכל כוחו, ולא תמיד מצליח.

בישראל של התקופה היו ברוק הישראלי שני ז'אנרים מובילים. האישי המתוחכם שהובילו מתי כספי, שלמה גרוניך, שם טוב לוי ויוני רכטר. ומולם הרוק שהוביל שלום חנוך. ארצי לא היה שייך לאף צד. הוא היה יפה מידי, ופופי מידי בשביל חבורת "קצת אחרת". הוא היה יפה ומתוק מידי בשביל מעריצי להקת תמוז. למעשה באמצע, כל מה שנותר לו זה להביט בצביקה פיק שהיה אז החריג, המוזר הלא מקובל, ולנסות לא להיות כמוהו.

אנחנו יודעים מי צחק אחרון, אבל זה לא באמת משנה. מה שיותר נעים זה שבמבט לאחור קל לזהות שהוא באמת שר אז נהדר, והכל היה בתהליך של התקדמות לקראת כל מה שיתפוצץ אחר כך ב"לילה לא שקט" ובעיקר ב"חום יולי אוגוסט". אבל גם לזהות שהוא לא היה סגור עצמו. לא בטוח לגמרי בדרכו ולכן בהופעה הזאת הוא עושה סבוב שלם בין כל האופציות האפשריות. מ"לילה לילה" שמזכיר ערב על הדשא בדגניה ועד "מטוס סילון" שיר רוק אורבני שמתאים לאצטדיונים.

האיש ההוא, בימים ההם

ההופעה נפתחת סולידי עם ביצוע יפה ל"איש ההוא" שאז, בימים שלפני רצח רבין, היה שיר הרבה פחות טעון. קולו של ארצי צעיר ורך. הליווי של שתי גיטרות בלבד מטיל את כל האחריות על הזמר והוא עומד בזה יפה. אבל זה נהיה הרבה יותר מעניין דווקא בקטע הקישור שבא אחר כך "ביום רביעי בלילה אחרי חצות, אני משכיב את אשתי הקטנה לישון, מכסה אותה שלא תתעורר חלילה, הולך למטבח מניח שתי פרוסות לחם בטוסטר. יש לנו בבית טוסטר. ועד שהמים רותחים אני מוציא את הגיטרה, מתיישב לי על הרצפה ושר לי שירים של.. מתי כספי". ארצי מתחיל לשיר אז את "מת אב ומת אלול.. ומת אביהם.. כל המשפחה". אם לא הבנתם, הוא מריץ דחקה על צביקה פיק.

הסיפור ממשיך למפגש עם שכן שדופק בדלת ורב איתו על השאלה אם המוזיקה שהוא מנגן בלילה היא מוזיקה או סתם רעש. הסיפור אבסורדי, מזכיר מאוד את ההומור של כוורת ודני סנדרסון. זה לא מצחיק בטירוף, אבל זה נעים להיזכר שגם ארצי היה פעם בחור צעיר, עם בדיחות של צעירים.

בכלל קטעי הקישור הם פנינים קטנות. משפטים כמו "אהבה היא הדבר היפה הנפלא הנהדר הפנטסטי הנהדר היפה הזה שלפני הנישואין", שהוא מצמיד ל"גבר הולך לאיבוד". הוא מספר למשל את הבדיחות המקובלות על חיפה כמו "הירח עולה בה באחת בצהרים", וגם "אולי יש חיים אחרי המוות אבל אין חיים אחרי חדרה". וכל זה בקטע שמתחיל במשפט "אני לא יודע אם שמתם לב שבזמן האחרון משדרים הרבה מאוד שירים עבריים, יחסית לפעם", זכר לתקופה שבה הרדיו מעט זלזל במוזיקה הישראלית הצעירה והעדיף להיטים באנגלית וצרפתית, והיה צורך ממש להיאבק על מקומם של שירים בעברית בלוח השידורים.

ב"הופעה חיה בצוותא" הוא מספר על היום בו גילה שערה לבנה ראשונה, ושר מחרוזת של שירי ארץ ישראל הישנה עם "טיול לילי". כשהקהל מזמזם בעידודו "במשעול בלב שדות, זוג פוסע לבדו", אתה מבין כמה קצר היה אז המרחק בין ארצי, לבין ערבי שירה בציבור שבהם הוא יאלץ לתת לפחות חצי מהזמן קלאסיקות כאלה, כדי לשכנע את הקהל המבוגר בקיבוצים להגיע לחדר האוכל ולשמוע אותו.

יש כמובן בהופעה את כל להיטי העידן ההוא. "שינויי מזג האוויר", "אני נושא עימי", "הרדופים", ו"צוותא". אין בו כמובן אף אחד מהלהיטים המוקדמים של ארצי, כי בתקופה ההיא הוא עוד היה מסוכסך עם "אהבתיה". אם מאזינים לשבעים הדקות האלה ברצף, אפשר בהחלט להרגיש במכונת זמן מופלאה, שלוקחת אותך לעולם קסום שהיה ונעלם.

ואגב אצ'י, החבר המלווה, הוא אצ'י שטרו, שהפך בתום הסיבוב למנהל חברת התקליטים הד ארצי והיום הוא מפיק מצליח בהוליווד. כך שהכתובת בהחלט נמצאת על כל הקירות בדיסקים האלה.