הרב שלמה אליהו מצפת הוא צדיק גדול. השבוע, למשל, הוא הודיע שהקהילה הלהט"בית היא טרוריסטית ועומדת להקים כאן את להט"ביסטן. הוא גם תומך גדול בטיפולי המרה, שלמעשה הוצאו בארץ מחוץ לחוק. גם הרב חיים דרוקמן הוא ידיד ותיק של הקהילה. בשעתו הוא היה תומך נלהב של הרב מוטי אלון: לא שכנעו אותו העדויות שאספו רבני פורום תקנה על מעשים מגונים שביצע בתלמידיו, וגם לא פסיקת בית המשפט שהרשיעה אותו. מבחינת דרוקמן גם אלון הוא צדיק, והקהילה הלהט"בית היא האויב.
שני גדולי הרוח האלה, אליהו ודרוקמן, הם חלק מקבוצת רבנים ששלחה השבוע לשרת המשפטים איילת שקד מכתב נחמד. הם קראו לה להמשיך ולהפלות את הקהילה בכל מקום ובכל אופן, ומכיוון שהם קצת מתביישים, הם לא השתמשו במילים איומות כמו הומואים או לסביות אלא דיברו על "התא המשפחתי המסורתי". פרסום המכתב, דווקא ביום שבו הובא למנוחות אמיר פרישר גוטמן והקהילה סערה סביב מותו הטראגי, מסמלת יותר מכל את חוסר ההתחשבות של הרבנים האלה ברגשות שאינם רגשותיהם. מה אכפת להם מאיתנו? הם צריכים לשמור על שלטון הרוע שלהם. אז מת עוד איזה הומו? זאת סיבה לחכות רגע עם המכתב? להפך.
מה שהרבנים האלה לא ידעו זה שהשרה איילת שקד פחות נהנית מהסיטואציה הלא נעימה שהיא נקלעה אליה. אחרי ששכניה הסטרייטים, הורי התלמידים בבית הספר שבו לומדים ילדיה, הפגינו מול ביתה נגד האפליה, היא ביקשה להיפגש עם נציגי החוג הגאה במפלגת העבודה. הפגישה התקיימה השבוע. מצד שני, שקד איננה אישה אמיצה כשזה מגיעה לעניינים חילוניים. היא ממשיכה לטעון כי באופן אישי היא בעד שוויון מלא לזכויות הלהט"ב, אבל לא מעזה להגיד שום דבר שאינו מיישר קו עם הרבנים הקיצוניים והגרועים ביותר.
רק לשם ההשוואה, השר נפתלי בנט דווקא הרשה לעצמו להתקשר לבת הזוג של יועצת התקשורת הלסבית שלו, בעקבות פוסט שפרסמה, ולומר לה "אני מעריך אנשים לפי אופיים ולא לפי דתם, צבע עורם או נטייתם המינית. אני מקווה שכך ינהגו כולם". הדברים צוטטו באתרים דתיים וימניים, ולא עוררו סערה. למה שקד מפחדת להגיד את דעותיה האמיתיות בפומבי? שאלה מעניינת.
בפגישה עם החוג הגאה היא לא אמרה שום דבר מפייס, להפך. היא שבה והסבירה שהיא תשמור על הפער בין דעותיה האישיות לבין התנהלותה הפומבית. שזה חבל מאוד, כי אני מאמין שאילו היה לה יותר אומץ לעמוד, ולו מעט, מול הרבנים, היא הייתה זוכה להערכה בחוגים מאוד רחבים. אבל שקד מעדיפה להיות אחת הפוליטיקאיות הכי צבועות בענייני להט״ב בפרט וחילוניות בכלל. אני מקווה שחילונים ימנים מתלבטים יזכרו לה את זה בבחירות הבאות, וההפגנות מול ביתה יימשכו.
עליית מדרגה גם בכנסת
מכתב הרבנים כמובן לא עבר בשקט. תוכניות הרדיו התמלאו בדוברים ומתפלמסים, וביניהם בלטו שניים: חברי הקהילה דניאל יונס מחברותא וזהורית שורק, ראש התא הגאה ביש עתיד. שניהם אנשים דתיים שמנהלים לאורך השנה דיאלוג עם הפלגים המתונים יותר ביהדות הדתית. אלא שמול טיפוסים מפוקפקים כמו הרב אליהו, אין מקום לשום דיאלוג אמיתי. וכך גם הם, בדרך כלל אנשים מתונים, נכנסו בו בכל הכוח.
עליית מדרגה נרשמה גם בכנסת, כשח"כ אמיר אוחנה הושעה מועדת חוץ ובטחון בעקבות סירובו להצביע עם הקואליציה עד שתשונה עמדת המדינה בנוגע לאימוץ בידי זוגות בני אותו המין. גם ח"כ איציק שמולי עלה לשידור ברדיו ויצא בכל הכוח נגד מכתב הרבנים, ואף נכח בשבוע שעבר בהפגנה מול משרדי הממשלה. אוחנה ושמולי עדיין פחות לוחמניים מח"כ מירב בן ארי, שנמצאת בהורות משותפת עם גבר גאה, אבל זהו עוד צעד קטן של לקיחת אחריות.
המשחקים הפוליטיים לא באמת מעניינים את הרחוב או את פייסבוק. מותו הטראגי של אמיר פרישר גוטמן הפך אותו לרגע לפנים של חוק האימוץ ומשפחות להט"ביות (אפילו הציעו לקרוא לחוק בנושא על שמו), ואת המאבק על חוק האימוץ למאבק כללי של הקהילה לשוויון זכויות. כל הנואמים בעצרת ביום חמישי שעבר הדגישו שהמאבק הזה הוא גם המאבק של הקבוצות המוחלשות, ובעיקר של הקהילה הטרנסית שסובלת מהאלימות הקשה ביותר. עוד יתברר שתזמון מכתב הרבנים היה דווקא מוצלח, שכן הוא חידד עוד יותר את הצורך במחאה.
במוצאי שבת תתקיים בתל אביב צעדה לזכר הרצח בבר נוער, שתשחזר את הצעדה שנערכה באותו לילה ארור מהבר נוער ברוטשילד פינת נחמני לעבר גן מאיר. בעקבות אירועי השבועיים האחרונים, הצעדה הזאת תהפוך למפגן כוח. חמישה ימים אחר כך יתקיים מצעד הגאווה הפוליטי מאוד בירושלים, מצעד שיש סביבו לאורך השנים ויכוח גדול. יש קהל חילוני שמרני שמשום מה נוטה לרחם דווקא על רגשות הדתיים ולקבל את הטענה שהצעידה בירושלים היא פרובוקציה. אבל השנה, אחרי משרד הרווחה ואחרי מכתב הרבנים, ברור שהפגנת הכוח של הקהילה היא צורך ולא פינוק.
עכשיו כבר ברור שאם הקהילה לא תלחם על זכויותיה, העניינים יכולים גם ללכת אחורה. ובמהירות. האחראית על האימוץ במשרד הרווחה היא חילונית. יש לה בן הומו, שאותו ואת בן זוגו היא מקבלת באהבה לארוחת שבת. ובכל זאת בבוקר, בעבודה, היא מצליחה בקלות לטעון שהוא וחבריו אינם ראויים לקבל תינוקות בני יומם לאימוץ. מול אישה כזאת לא יעזרו מילים יפות. בוודאי לא מול הרבנים, שהיו שמחים להכניס טיפולי המרה לסל הבריאות.
אנחנו לא מפחדים מהם, כי אנחנו צודקים וננצח אותם. וזה יקרה בעיקר בעזרת כל ההומואים, הלסביות, הטרנסים והביסקסואלים מהמגזר שלהם שיצאו מהארון, וסחפו איתם המון בני משפחה מתוך הציונות הדתית. דרוקמן ואליהו יכולים לשלוח כמה מכתבים שהם רוצים, אבל אנחנו נתקדם והם יישארו בעבר.
