אודי צרפתי וג'וליאן בהלול הם זוג הומואים חמודים במיוחד. ג'וליאן עלה מצרפת בגלל הציונות והיה חייל מצטיין בדובר צה"ל, והיום הוא מגיש ברשת החדשות I24. אודי הוא בכיר בחברת הפקה גדולה, במקור מהוד השרון. בדצמבר האחרון חיתנתי אותם ביפו. כדי להיות נשואים בישראל, כמו שהם חלמו, הם נאלצו לסוע לפריז, להתחתן בעיריה, בטקס שלא אמר להם דבר. רק ככה הם יכלו להרשם במשרד הפנים. לחתונה ביפו שהייתה מרגשת נורא, כולל כל בני המשפחה של ג'וליאן שטסו במיוחד מצרפת, לא היה שום ערך חוקי.
אודי וג'וליאן הם זוג צעיר ישראלי רגיל. בבחירות אחד מהם הצביע ביבי ואחד בוז'י. וכמו כל זוג צעיר הם חולמים על דירה וילדים. בבוקר שאחרי החתונה, אודי הזכיר לג'וליאן שהוא כבר בן 33, ואין לו שום כוונה להיות אבא מבוגר. וכמו בעניין החתונה, מדינת ישראל חוסמת את הרצון הכה בסיסי שלהם. בישראל הם לא יכולים לפנות פונדקאות וגם לא לאמץ. אז הם לקחו עוד משכנתא של 100,000 שקל ונרשמו לפונדקאות בנפאל.
למזלם הטוב או הרע, תלוי איך מסתכלים על זה, ניסיון ההפריה הראשון שלהם כשל. כך שהשבוע כשהאדמה בנפאל רעדה, המתח הפרטי היחיד שלהם, היה על כך שחלק מכספם ירד לטמיון. אבל מה זה כסף, מול הזוועות שקרו שם? עוד לפני שהחלו בתהליך, בררו ג'וליאן ואודי אפשרות לפונדקאות בארצות הברית. שם זה יותר נינוח, אבל עולה פי 2-3. הם התייעצו עם כמה מכרים שעברו תהליך בדרום מזרח אסיה והחליטו לנסות.
אני מדגיש את אודי וג'וליאן כי הדיון שנפתח השבוע מחדש על פונדקאות, מנסה להציג את ההומואים שנסעו לעשות פונדקאות בנפאל כחבורה של גברים לבנים עשירים וגסי רוח, שנסעו למסע תענוגות של ניצול נשים עניות כי מתחשק להם. אופס, אודי וג'וליאן הם מזרחיים. כמי שגדלו בתרבות יהודית ישראלית שמקדשת ילודה והבאת ילדים לעולם, גם הם בסתר ליבם קיוו שהעובדה שהם הומואים לא תפריע להם להפוך להורים. והנה עכשיו זה אפשרי.
אני מבין את הבעייתיות שיש בפונדקאות. ואני מבין שהמאבק בפונדקאות הוא מאבק פמיניסטי חובק עולם. אבל חלק מהפוסטים שהיו השבוע בפייסבוק, ובמיוחד דיון סוער בעמוד של חנה בית הלחמי, השאירו אותי קצת חסר נשימה. הרי כל מה שאנחנו מבקשים כרגע זה שיקחו את חוק הפונדקאות הקיים בישראל, ויוסיפו גבר וגבר לכל מקום שבו כתוב גבר ואישה. זהו. גם יעל גרמן, פמיניסטית לא פחות מאף אחד אחר, דוחפת לזה. אם רוצים לשנות את החוק, בכיף. אם רוצים שהמחיר יהיה יותר גבוה, גם בכיף. רק שאי אפשר ליצור מצב שרק לסטרייטים מותר, ואחר כך להתנפל על ההומואים שנסעו לנפאל, כי זה המקום היחיד בעולם שמקבל אותם כרגע.
יש טענה שהומואים רבים, וגברים בכלל, לא מבינים לעומק את המשמעויות הנוראיות של פונדקאות. סביר להניח שזה נכון. אבל הפונדקאות מתקיימת בעולם, ובישראל, ואני לא זוכר שיש כאן איזו הפגנה שבועית על בסיס קבוע נגד העניין הזה. למעשה העניין מתעורר רק כאשר יש בעיה של הומואים באיזה מקום בעולם. ומה עם כל הסטרייטים? למה לא יוצאים נגדם? לא במקרה בני הברית היחידים של הפמיניסטיות במאבק נגד ההומואים הם החרדים.
בדיונים בפייסבוק הביאו לצד הטענות כנגד ההתעללות בנשים, צרור טענות נגד הרצון של משפחות הומואים להביא ילד בלי אם ישראלית נוכחת. משונה, כי איש מעולם לא טען טענה כזאת נגד חד הוריות או נגד זוגות של לסביות. מדוע לא צועקים על כך שנשים משתמשות כבר שנים בבנק זרע, ושיש אולי בתל אביב עשרות ילדים של לסביות שהן מאותו אבא! והילדים כלל לא מכירים אותו, רחמנא לצלן. למה בלי אבא זה סבבה? ילד צריך אימא נוכחת, אבל גם אהבה בין ההורים. מי אמר ששני אבהים זה פחות טוב מאבא ואמא שבסך הכל חתומים על חוזה ילודה ואולי לא סובלים אחד את השני, והילד לא מקבל מהם שום תחושה של אהבה בין ההורים? ואולי שלושה הורים זה גם מבלבל?
אין לי תשובה טובה לשאלות האלה אבל גם לפמיניסטיות שמציעות להומואים ללכת לאמץ אין תשובות טובות. מה גם שמדיוני הפייסבוק הרי לא קורה כלום. איפה בדיוק נאמץ? ברוסיה? בכלא הרוסי? אני מציע לחנה בית הלחמי וחברותיה רעיון: הקמנה בישראל שירות של נשים שמוכנות לעזור לזוגות הומואים בתמורת סכום סימלי להביא ילד לעולם. הנשים האלה כמובן יהיו כולן משכבות מבוססות, נשים עם מודעות וכו'. ואני בטוח ששום הומו ישראלי לא יסע יותר לנפאל.
האם הבקשה שאני מעלה היא מופרכת? בעיני לא. היא בוודאי לא יותר פולשנית ומאתגרת, מהבקשה מכל זוגות הומואים בישראל לאמץ ילדים בעולם במקום להביא ילדים משל עצמם, או להכנס בקשר עם אישה לא נשואה, בדרך כלל כבת 40, עם סיכוי גבוה לבעיות פוריות ולהפוך אותה לחלק מהמשפחה. אני באמת מבין את הרצון הפמיניסטי לעזור לנשים מדוכאות בעולם השלישי. אני פשוט לא חושב שאם מאה זוגות הומואים ישראלים יפסיקו להשתמש בשירותים האלה, התמונה העולמית של סחר בנשים תשתנה. אני מאמין שהישראלים מודעים לבעיתיות, ועושים ככל יכולתם כדי שהתהליך יהיה כמה שפחות גס.
פרשת הפונדקאות בנפאל חידדה שוב את יחסי הכוחות המשתנים בין הקהילה לפוליטיקה הישראלית. איש הליכוד, הח"כ לעתיד אמיר אוחנה, פנה כבר בשבת לשר ארדן, שמיד הבין את הבעיה ודאג לפתור את כל הבעיות הביורוקרטיות כולן, כולל ההפחדות שנפאל תאשים את ישראל בחטיפת ילדים. באמצע השבוע כבר הופיעו ברחבי הרשת מכתבי תודה של הומואים לאוחנה, ארדן וגם לנתניהו ויו"ר ועדת הפנים מירי רגב, שגם הם, כך נאמר, מיהרו להתגייס. השדולה הגאה, שהקימו מיד לאחר הבחירות מרב מיכאלי ויעל גרמן, לא הספיקה אפילו לשחרר הודעה בעניין. בגלל מהירות הפעולה, לא הספיק איש מהפוליטיקאים המתענינים ודואגים לקהילה, אפילו להביע דאגה.
יש סיכוי שבכנסת הבאה יתברר שהתא הגאה בליכוד, שהפך לתא מאוד נוכח ומשפיע, ישנה את כל מפת הכוחות. ושהרצון של בנימין נתניהו להשתמש בקלף הגאה כדי להיחשב ימין מרכזי ולא קיצוני, יהפוך את הממשלה הבאה למקדמת חקיקה באופן שהוא כמעט הפוך על הפוך. אפרופו אודי וג'וליאן, למעשה הפרט המעניין ביותר שהתגלה על הקהילה בשנה האחרונה הוא שאחוז עצום של הומואים, הייתי מהמר על קרוב לארבעים אחוז, יצאו מהארון עם העובדה שהם אנשי ימין.
זה כמובן מעלה שאלות רבות על הקשר בין מיעוטים והאחריות שיש לאנשי קהילת הלהט"ב לדאוג חלשים מהם. אבל צריך גם לזכור שאחד הסממנים הבולטים של שיפור במצב הקהילה וההתקדמות לעבר שיוויון זכויות, הוא שהדורות החדשים נאבקים פחות, ובעצם מקבלים הכל מן המוכן. מה שאומר שהם יכולים לחזור להיות מי שהם היו במקור. ובמקרה של מדינת ישראל, שבה שבעים אחוז מהיהודים הם ימנים או לפחות די ימנים, ככל שיגדל השיוויון כך יגדל מספר הלהטבי"ם הימנים. ואם אלה לא חדשות אז מה כן?
