כבר כמה שבועות שהרשת סוערת בגלל השמועות על שני מפורסמים שווים ומוערכים, שעברו לגור עם בחור (כלומר כל אחד עם בחור אחר). זה התחיל בוואלה סלבס, עם הכותרת "מיהו השחקן החתיך ש...", עבר דרך כתבה גדולה של ערן סוויסה בישראל היום, ועלה מדרגה השבוע כאשר הבלוגר עומרי חיון עשה סוג של אאוטינג לאחד מהם.
איך יודעים שזה אאוטינג? כי חיון פרסם תמונות של כמה שחקנים שעשויים להיות מושא השמועות ושאל את קוראיו מה הם חושבים, והמגיבים מצידם מיהרו לנחש, כך שמי שנכנס לבלוג שלו, לא יכול להחמיץ את העניין. האאוטינג של חיון יצר כמובן דיון סוער ברשת.
חיון טען את הטענות הרגילות נגד הסתרה. הבעיה היא שרק לפני חודשיים, הצטלם אותו חיון עצמו בסרטון אינטרנט לטובת אחת המפלגות שהשתתפה בבחירות. זו המפלגה שרצה לכנסת כשבשורותיה מועמד הומו, שהחליט להתעקש על הסתרת הנטייה שלו לאורך כל המסע ואף הושבע לבסוף כחבר כנסת, תוך שהוא מסתיר את נטייתו.
מה זה ארון?
יש דור חדש וצעיר של הומואים ולסביות שאין להם יותר כח למשחקים. מבחינתם בעולם החדש שבו הכל חשוף בפייסבוק, ואי אפשר להסתיר כלום, כולל אסירים בטחוניים, אין מקום יותר להתחבא בארון. רצית להתפרסם? הצלחת? כל הכבוד אבל עכשיו תשלם את המחיר. בין אם זו חברה חדשה או חבר חדש.
באופן עקרוני, אני מאמין גדול במשוואה הזאת. רק שיש כאן בעיה. הסיבה המקורית שבגללה אני מאמין ביציאה מהארון היא הגאווה. אם לסכם במעט מילים, אני מאמין שכל זכות הקיום של הקהילה הלהט"בית וכל הדרישה שלה לשוויון זכויות מלא, נשענת על הנראות והיכולת שלנו להיאבק בלי פחד ובלי להסתיר מי אנחנו. ולכן אנשים מפורסמים שמסתתרים בארון גורמים נזק.
אלא מה, דווקא במקרה האחרון עולה השאלה מה הוא בכלל ארון. השחקן המדובר ניהל במשך העשור שבו התפרסם יחסים עם נשים, כך שהבחירה החדשה שלו טרייה יחסית. לא ברור למשל האם הוא באמת יצא מהארון או שזאת פאזה בחיים. לא ברור איך הוא מרגיש עם זה. מבחינת הגאווה, אני משוכנע שהקהילה יכולה להמתין עד שהוא באמת יהיה סגור על עצמו לפני שיודיע באופן רשמי.
אני מניח שאם בעוד חמש שנים, ובמסגרת חמישה ראיונות גדולים בתקשורת הוא יבחר להסתיר את העובדה הזאת, תתחיל להתעורר אצלי אי נוחות. אבל בשלב הזה, אני משוכנע, שכל הדיון בבחור הזה אינו קשור לגאווה אלא רק לרכילות. כל מי שמתעניין בו ומנסה עכשיו להיות הראשון שיראיין אותו ויוציא ממנו איזו הצהרה, עושה זאת רק ממניעים רכילותיים. אין בזה שום פוליטיקה, ובטח לא דאגה לקהילה.
עובדה. אם הדיון היה על גאווה, אז למה מניחים למפורסם השני ששמו עלה בשמועות? למה עומרי חיון לא הכין אייטם עליו? רק כי הוא פחות מפורסם, והניוז בעניינו פחות סנסציוני. וכמובן שהכל מתגמד מול העובדה שאיש אינו מתעניין בחבר הכנסת החדש ובנטייה שלו.
חבר הכנסת, אני חייב להודות, מרגיז אותי עד אימה ומוציא אותי מהדעת. איזה מין דמות פוליטית אתה, אם אתה לא מבין כמה טוב היה אילו יכלו העיתונים לדווח כי בכנסת החדשה הכפיל את עצמו מספר ההומואים? עם כל הכבוד לזה שלאימא שלך קצת לא מתחשק לדבר עם השכנים על הנושא. צריך לחשוב מה עומד כאן על הפרק.
הבושה הכי גדולה של הקהילה
זו כבר לא רכילות או מסר מופשט לצעירים בפריפריה. עכשיו כבר מתעסקים בחוקים ובדבר האמיתי. למה שליצמן יסכים לשנות את חוקי בדיקות הדם, אחרי שאילתא של חברת הכנסת החדשה מרב מיכאלי? הוא יענה, אפילו חברי כנסת הומואים מתביישים במי שהם. ומה יהיה כשיעלו לדיון כל חוקי הפונדקאות והנישואין? בצדק יטען אלי ישי, שאפילו ההומואים בעצמם לא מסכימים לדבר בקול רם.
בעיני זו הבושה הכי גדולה שהייתה לקהילה שלנו מזה שנים ארוכות, במיוחד שהח"כ אינו בארון בחייו הפרטיים. בעיני זו גם בושה שהמפלגה שבה חבר אותו ח"כ מאפשרת לו את ההסתרה הזאת. שראשי המפלגה אפשרו לו לרוץ לכנסת בארון, ועד היום לא לקחו אותו לשיחה בנושא. זו בושה בעיני שחבריו לסיעה מכבדים את ההסתרה הזאת. אם זה היה לפני שלוש שנים, הייתי כותב כאן את שמו, בלי לחשוב פעמיים.
הצרה היא שאנשים לא באמת הבינו את המשמעות האמיתית של אאוטינג ואת ההיגיון הפנימי של המעשה הברוטלי הזה. ולכן מה שקרה הוא שכולם עסוקים רק בתחתונים של השחקן הלוהט. וכך האיש שראוי באמת לזה שיתנו לו לחיות, להבין את עצמו, ולבחור לבד, נמצא במתקפה עצומה של פפרצי. לדעתי הסיכוי שלו לצאת מהבית הפך אפסי. ובזמן הזה מסתובב לו חבר הכנסת בראש זקוף בלי להבין שהוא מבזה קהילה שלמה.
יש עדין הרבה צביעות סביב העניין הזה של יציאה מהארון. רק כדי להזכיר, במשך שנים, אף אחד לא שאל את יהודה פוליקר או יהודית רביץ שאלה ישירה על העניין בראיון. ואילו משה פרץ, שבקרוב יתחתן עם חברתו, נאלץ כבר שנים לענות על שאלות בעניין בכל ראיון עיתונאי, בגלל איזה שמועה לא ברורה, שלא ברור מי הפיץ אותה.
את חבר הכנסת איש לא מעז לשאול. אפילו באתר "כיפה", לצד דיונים על בנט והרשקוביץ', כתבו השבוע את שמו של השחקן. ואם זה לא סתם רכילות עלובה אז מה כן? גאווה גדולה בטוח אין בזה.