ידיעות אחרונות אולי היו מחביאים את הקרדיט, אבל הארץ ומעריב היו מוסיפים שורה בסגנון "בראיון מיוחד לחדשות ערוץ 2 שישודר הערב מצהיר המנהיג הפלסטיני שהוא מבין כי זכות השיבה תיפתר באופן הצהרתי בלבד".
איזה סוף שבוע נהדר זה יכול היה להיות. אולי צעירי תנועות הנוער היו יוצאים לכיכר רבין, בכדי לשמוח ולשיר כי זה צעד ענק לכיוון פתרון הסכסוך הישראלי פלסטיני. צעד אמיץ שגם אם הוא רק הצהרתי, הוא מסמן שבגדה המערבית יש פרטנר באמת רוצה להתקדם.
האמת היא שחדשות 2 יכלו להוציא את הידיעה, אבל העדיפו לא לעשות כן. כי אולי גם לטעמם, החדשות האלה הן לא חדשות כה דרמטיות שראוי לפזר אותן בכל כלי התקשורת.
השבת עברה לה בשקט, בלי שנשמעו שום פעמי שלום, בשום מקום בארץ. הדבר הכי מרגיע היו פעמי מלחמת איראן של אילנה דין. מלחמה זה מרגיע. כן, היה דיון מרתק בשאלת כחלון ושני הסקרים שכולם נורא התענינו בהם. אבל איש לא התעניין בדבריו של הפלסטיני הזה שבלבל לאודי סגל את המוח.
שלא יחשבו שאנחנו סמולנים
האמת היא שהיה בזה משהו מאכזב, אבל גם משהו מאוד משחרר. אפשר לתת הנחות. אולי אחרי הבחירות או לפחות הפריימריז יהיה למישהו בליכוד אומץ להגיד ששווה לבדוק את הדברים. אבל עכשיו אין זמן. צריך ליישר קו עם דני דנון וציפי חוטובלי, אחרת המתנחלים יזרקו ביצים על כל מי שיבוא לבקר אצלם. ואנשי "הליכוד בציפורני הימין הקיצוני" יודעים שצריך בזמן הזה להתנהג עוד יותר יפה למתנחלים.
לקראת הצהריים התברר שגם יאיר לפיד ושלי יחימוביץ' בדיוק מטפלים בפניות קודמות. אולי היא בדיוק הצילה קופאיות בסופר. אולי הוא בדיוק נלחם עוד קרב קטן וסקסי למען מעמד הביניים. בכל מקרה שניהם אמרו משהו רפה כזה, כמו שהם אומרים בכל פעם שיש חשש שהם ייחשבו רחמנא לצלן לשמאלנים, ויפסידו עוד קול שבדיוק עמד להצטרף אליהם, של ימני שמאס במטורף הזה דן מרידור.
רק ביום שני הפציעו מהאוב ציפי לבני ואהוד אולמרט ואמרו את מה שכל בר דעת מבין. שהאיש הזה הושיט יד כל כך ארוכה לשלום, שאם הוא יושיט יותר היא בטוח תתנתק מהכתף שלו. אהוד אולמרט הוא קצת שמאלני בלב, אבל ציפי לבני היא ממש לא שמאלנית. בשום אופן. היתרון היחיד שלהם הוא שאין להם כרגע שום מפלגה אמיתית והם לא צריכים להקשיב למומחים שמסבירים ששלום זה חרא דבר והעם שונא אותו. אם הם יצטרפו למערכת הבחירות, סביר להניח שהם יוסיפו הרבה "בתנאי ש" ו"כמובן עם ערבויות" לכל הדיון.
כי האמת הלא נעימה היא שאף אחד בישראל לא רוצה שלום. יש ארבעה שמאלנים אבל הם בכלל סמולנים בוגדים ולמי אכפת מהם. תשאלו את החבר'ה הטובים מ"אם תרצו".
אנו מכריזים בזאת
השלום, זה ששרים עליו, הוא השקר הכי גדול שלנו. אף אחד לא רוצה שלום. לא המתנחלים שיודעים שבכל יום הם כובשים עוד מטר בגדה. ולא הימנים המתונים שאולי היו רוצים אבל מבינים שמטורפי הגבעות ישפכו הרבה דם אם יהיה כאן הסדר. ואין להם כח לריב.
ובטח לא אנשי "המרכז", שהיו דווקא רוצים סוף לסכסוך, אבל ממש אין להם זמן עכשיו לתחושת הפילוג בעם. ובינינו, בסך הכל מה? יש שקט, אז למה לבלבל את המוח? כל האנשים החמודים והלא קיצוניים בכלל, שחלקם מגדירים עצמם מרכז-שמאל, שנוסעים כל יום בכביש 443 לירושלים, מה הם לא רואים? הם לא שמים לב לגדר, ולא רואים כמה זה מטורף לחיות כשגדר כזאת מפלחת את החיים? אז היי, הגדר הזאת הביאה שקט, או שמישהו שאינו אהוד ברק הביא שקט, למה להפריע?
האמת, נמאס לי להיות השמאלני האחרון. זה לא כיף. אמרו לי יש עוד אחד, איזה גרוסמן שכתב משהו ב"הארץ". מעניין אם יש לו קשר לדוגמנית אור גרוסמן. אבל בכללי נמאס לי.
אז אני מוכן לוותר על הכל ולהצטרף למרכז המשגע, אפילו לליכוד. יש לי רק תנאי אחד קטן. אני מבקש שתצא הודעה רשמית בסגנון " לפיכך נתכנסנו, אנו נציגי הישוב העברי והתנועה הציונית, ובתוקף זכותנו הטבעית וההיסטורית, אנו מכריזים בזאת כי המדינה היהודית בארץ ישראל, אינה מעוניינת בשלום עם העם הפלסטיני".
הכי בקטנה. שיהיה ככה מחוץ לארון. ככה זה ירגיע אותי. אפשר כמובן להוסיף במאמר מוסגר, שאנחנו מבקשים מהפלסטינים לזכור שיש לנו יותר כוח ולכן שייזהרו מאיתנו. וזהו. ועכשיו תנו לעשות קניות בשקט. לרגע פחדתי שהפסדנו את הכפל מבצעים באיקאה.