מדינת ישראל סוערת, שוצפת וגועשת בחצי היממה האחרונה בעקבות סרטון התעמולה של הליכוד בראשות נתניהו, ובו, בין תמונות הרקע ששובצו מאחורי הפרזנטור אבישי עברי, נראית גם חלקת קבר. שלא יהיה ספק, גם אני חושב שהסרטון הזה נעשה בטעם רע, ושאין מילה טובה יותר לתאר את התמונה הזו מ"פאול". יודעים מה? שתי מילים. פאול גדול.
עם זאת, צריך גם לתת את הקרדיט לראש הממשלה נתניהו שהבין זאת בזמן אמת. הוא הסיר את הסרטון, פרסם במהירות שתי הודעות בנושא, ופעל נגד מי שהפיק את התוכן הזה. אני לא יודע מי עומד אישית מאחורי בחירת התמונה. אני מתקשה להאמין שנתניהו, שמכיר את כאב השכול על בשרו, היה מודע לדברים מראש.
וצריך להגיד עוד משהו עם יד על הלב: מה שקרה אתמול הוא עם טעם רע, אין בזה ספק, אבל זו לא הפעם הראשונה שעושים בשכול שימוש למטרות פוליטיות. זה קרה, לצערי, גם בקמפיין חוק הלאום, בין השאר על ידי האנשים שעובדים כיום עם בני גנץ והביאו אז את הסרטון של אלון בן דוד מבתי קברות דרוזים. צריך גם לזכור שלא מעט כתבים ועיתונאים השתמשו בשכול האישי של נתניהו, לפעמים גם בצורה צינית והומוריסטית. אני מאמין בחופש הביטוי ולא רואה בזה מהלך לא לגיטימי, אבל זה קרה. מי שפניו נצרבו בתמונה שחרכה את הרשת, הוא מי שהגיש את סרטון התעמולה, אבישי עברי. אני חייב להודות שאבישי הוא חברי, ועדיין גם הוא, לטעמי, לא עבר את חופש הביטוי. מה שכן - הוא עשה כאן טעות איומה, וחבל לי עליו.
בקיצור, אני לא מצדיק, אבל צריך גם לא להצטדק: אני מבין את הזעזוע, אבל אחרי שהדברים נאמרו, אחרי שעשיתם את הסיבוב שלכם, עיסוק היתר שיש בזה עכשיו, הופך את כל הסיפור הזה מדיון על מקומו של השכול בשיח הפוליטי לניגוח נוסף בין מפלגות ומנהיגים, למערכה בתוך הקרב המתמשך בדרך אל הקלפי. בואו נתקדם.
יש הרבה מה לקנא בעמית סגל, אבל להשוות אותו להיטלר?
ולא רק את אבישי עברי אני אוהב. גם לעיתונאי 'חדשות 12', עמית סגל, יש לי פינה חמה בלב. הוא חבר שלי והוכחתי שאגן על זכות הביטוי של אנשים גם אם אני לא מסכים עם דעותיהם. השבוע נאלץ סגל לקרוא שורה של מאמרים, בין השאר ב'הארץ', ובהן ביקורת עליו, לרבות ביקורת אישית צולבת, ולרבות אזכורים למעשי אביו.
ליתר חמשת המאמרים (מספר אמיתי) שנכתבו מאז שישי בהארץ על הגנים הטרוריסטיים שלי לא אתייחס מפאת חוסר הזמן. pic.twitter.com/jxqj9Dkc0d
— עמית סגל Amit Segal (@amit_segal) 25 בפברואר 2019
אני מבין למה הוא סופג אש. אין ספק שלעמיתיו של עמית לתקשורת יש במה לקנא: סגל הוא סקופר מספר אחת בישראל. ולמרות זאת, אני לא מקל ראש בהתנהגות הנלוזה שהופנתה כלפיו, בראש ובראשונה מיצחק לאור. ממנו הכי התבאסתי. כשנעשה ללאור עוול אישי, ידעתי לצאת מהפוזיציה שלי כאיש ימין ולהגן על חופש הביטוי שלו. מה זאת ההשוואה לנאציזם ולאדולף היטלר?
ומה איתכם, 'הארץ'? כשאתם משחקים בלזרוק רפש על אנשים, אתם רוצים שנתחיל להזכיר חטאי עבר שלכם? רדו מהמשפחה של עמית סגל.
יהיה פה מחול שדים כשידבר היועמ"ש, וזה בעייתי לנתניהו
כל הדיון הזה, ללא יוצא מן הכלל, הוא משחק מקדים למה שבאמת קורה, כנראה מחר (ה'). על פי הערכות כתבי המשפט, זה היום שבו יפרסם היועמ"ש, אביחי מנדלבליט, את החלטותיו על כתבי אישום לראש הממשלה בנימין נתניהו, וגם נתניהו, שכנראה מבין את זה, יקדים את שובו לארץ ממוסקבה.
אמרו שמותר למנדלבליט לפרסם את מסקנותיו עד חודש לפני הקלפיות, והמועד הזה קרוב יותר מתמיד. לכן, כל דבר שיקרה כאן מעתה והלאה ישפיע משמעותית על תוצאות הבחירות. אם, לדוגמה, היועמ"ש יתחיל לפרסם את כל חומרי החקירה, נוצף פה באלפי עמודים של תוכן שמקושר לאחד האירועים הדרמטיים בתולדות מדינת ישראל, לתיק תקדימי שעוסק לראשונה בקשר בין עיתונאי למקור פוליטי. יהיה פה מחול שדים, וככל שנתקרב לבחירות, המשמעות היא יותר בעייתית עבור נתניהו.
בינתיים נאלץ השבוע ראש הממשלה להתמודד גם עם הסירוב לאישור הסיוע במימון הוצאותיו המשפטיות. מצד אחד, אני לא רוצה שכספי המיסים יממנו את נתניהו, אבל אם אתם או אני היינו עומדים לדין ונעזרים בחבר שיממן לנו את המשפט - אף אחד לא היה מתעסק איתנו. לאדם אחד, גם אם הוא ראש ממשלה, קשה להשיב אש לבדו כשמולו עומד צבא של כ־30 פרקליטים, כוח שאפשר להעריך בכ־100 מיליון שקלים שיצאו מקופת המדינה. זה לא כוחות.
בבחירות האלה אנחנו צריכים לדבר גם על יהודי התפוצות
אתמול (ג') התעוררנו אל הידיעה כי הרב הראשי בארגנטינה, הרב גבריאל דוידוביץ, הותקף באכזריות שקשה לתאר אותה במילים. לא פחות משבעה אלמונים הכו אותו בביתו בבואנוס איירס עד שנפצע קשה, וכל זה כשאשתו נמצאת בבית ועדה לזוועות. אני קורא ושומע דיבורים על חקירה של המניעים למקרה, והאם בכלל מדובר בשוד או באירוע אנטישמי, אבל התשובה הספציפית כאן היא לא התמונה הגדולה. היא לא מה שבאמת חשוב - אלא ההתגברות של האלימות והאנטישמיות בכל העולם, והמסורת של האנטישמיות בארגנטינה שהולכת שנים רבות אחורה.
אולי בתקופת בחירות כזו, כדאי לנסות ולהזכיר למפלגות המתמודדות כי נושא העלייה והתפוצות ראוי ליותר תשומת לב. מצער אותי שאף מפלגה לא חשבה בבחירות האלה, לדוגמה, על הקהילה הצרפתית שחיה בשכונות עם פליטים פלסטיניים, ועל כך שיהודי מצרפת יעדיף כיום להגר לקנדה כדי למצוא שם שפה משותפת. מקומם של היהודים הוא בארץ ישראל, בואו נעזור לזה לקרות.
דבריו של אראל סג"ל הובאו מתוך תוכניתו ב־103fm