לקח לא מעט זמן עד שבשב"כ אישרו כי הרצח והאונס של אורי אנסבכר ז"ל הוא אירוע טרור. והנה, יש כאלה שממשיכים לפקפק בכך. אחת מהן, באופן לא מפתיע, היא חברת הכנסת עאידה תומא סלימאן (הרשימה המשותפת), שהגדירה את המקרה הכל כך האכזרי "פשע על רקע מגדרי". הח"כית האשימה את הממשלה בפשע בכך שהיא "משתמשת ברצח של אורי כדי להמשיך להכתים את מאבקו של העם הפלסטיני", במילותיה היא.
קשה להכיל את הדברים שכותבת תומא סלימאן, פרלמנטרית בכנסת ישראל. אותו מאבק פלסטיני שהיא כותבת עליו מוכתם בדם של נשים, ילדים, זקנים, מלא במקרי רצח אכזריים וחסרי אבחנה. את הכתמים שכבר יש במאבק הזה אין מספיק אקונומיקה בעולם כדי לנקות. אותו אדם מתועב שהרג את אורי הצעירה, עשה זאת לילדה יהודיה. המבחן היה היותה יהודיה ולא היותה אישה. זה כל הסיפור.
צריך לקרוא לפשע בשמו: אונס ורצח אורי אסנבכר הוא פשע על רקע מגדרי. אם הפושע פלסטיני זה לא עושה אותו פחות מזעזע, והוא לא יכול להיות בשום פנים חלק ממאבק לשחרור לאומי. ממשלה זו פושעת כשהיא משתמשת ברצח של אורי כדי להמשיך להכתים את מאבקו של העם הפלסטיני בפשע מתועב שביצע אדם אחד.
— MK Aida Touma-Sliman (@AidaTuma) 12 בפברואר 2019
בחברה הערבית, למרבה הצער, רבים המקרים האכזריים של רצח על רקע כבוד המשפחה. אדם יכול לרצוח את אחותו, ומשפחתו אפילו לא תהיה מנודה - והכל קורה ממש כאן במדינת ישראל. היכן אותם ח"כים ערביים כמו סלימאן במקרים האלה, כשאין צל של ספק בהיותם "פשע על רקע מגדרי"? אז זהו, שהח"כים הערביים כלל לא מסוגלים להתמודד עם הבעיה הזו או אפילו להודות בפה מלא בקיומה כתופעה. כל זה קורה כי מדינת ישראל לא קיימת בחלק מהמגזרים - וזו כבר אשמת הממשלה. עם זאת, גם עשרות תחנות משטרה חדשות לא יעזרו במיגור התופעה המחרידה הזו. כמה מחבריי הטובים ביותר הם ערבים, אבל אני חושב שחלק מהעיניין הוא שצריך להגיד אחד לשני את האמת בפנים. נדרש פה שינוי מהותי בתפיסות חברתיות, בדרך שבה תופסים את נושא הכבוד והאשמה.
ביבי הוא לא האחרון שצריך להיחקר על קשריו עם ידיעות אחרונות
השבוע דווח כי היועמ"ש דחה את ההחלטה על הגשת כתבי אישום בתיקי ראש הממשלה, והיא לא תגיע, כנראה, עד למועד הגשת רשימות המפלגות לכנסת. בד בבד שמעתי את רביב דרוקר בערוץ 13 בהתבטאות שממנה עולה כי ח"כ איציק שמולי, הכוכב העולה של מפלגת העבודה, קיים קשרים עם 'ידיעות אחרונות' וקיבל מהם גב. "שמולי נתמך מאוד ב'ידיעות אחרונות' באיזושהיא עסקה שמזכירה לנו מאוד דברים שעשו בעבר ח"כים עם העיתון הזה", אמר דרוקר, "הם מקדמים כמעט כל יוזמה שלו והוא תומך כמעט בכל יוזמה שלהם. לא בטוח שזה הסמל לפוליטיקה חדשה שהיינו רוצים לראות".
הדברים האלה, שלטעמי ברורים מאוד, מביאים אותי לשוב ולקרוא לפרקליטות: אנא מכם, העמידו לדין בתיק 2000. אני מצפה למה שיבוא אחרי החלטה כזו, יושב עם ריר בפה לקראת פתיחת תיבת הפנדורה מול העין הציבורית, לשמיעת העדויות של חבורת חברי הכנסת והפוליטיקאים, לחקירה הצולבת של המו"לים. זו תהיה הזדמנות אמיתית לחשוף את מפעל הנקניקיות המקולקלות שהתרחש כאן ב־20 השנים האחרונות, וכנראה גם לפני.
שמעתי אתמול את ידידי ברוך קרא מדווח על חילוקי דעות בפרקליטות סביב העובדה שרוצים להעמיד את רה"מ לדין באשמת שוחד רק בשל הכוונה שרצה לכאורה לקדם את חוק 'ישראל היום'. אם אכן יש אמת בדיווח של קרא, הרי שמושכים בחבל שוב רק בקצה אחד. חוק 'ישראל היום' הוא מוצר קיים, שעבר בקריאה טרומית, ואפשר להצביע על כמה וכמה דוגמאות שבהן הח"כים שתמכו בחוק להגבלת החינמון זכו לתקשורת אוהדת מצד 'ידיעות אחרונות' המתחרה. למה במקרה הזה לא חוקרים? כבר שלוש שנים אני שואל את השאלות האלה, ללא מענה. לא פחות מ־42 חברי כנסת תמכו בחוק המצחין הזה, אבל לא חוקרים כאן כדי לגלות את האמת. אולי אנחנו עדר, אבל אנחנו לא מטומטמים. את הצחנה הזו קשה לפספס.
שואלים אותי כל הזמן למה אני כל כך לוקח את הנושא הזה ללב. הסיבה היא השקר הגדול, העיוות והחוצפה שנמצאים ממש מול עינינו. שקר שכולם יודעים אותו היטב, כולל כל בכירי העיתונאים, והכל כשר כדי להפיל את נתניהו. אז הגיע הזמן שייחשף, וכשזה יקרה - ראש הממשלה הכי מושמץ והכי שנוא שהיה כאן במדיה, לא יהיה האחרון שייחקר.
יאיר לפיד, נוני מוזס והיומן האבוד
השאלות סביב אותן פגישות חשאיות שהתקיימו, על פי דיווחה של אילה חסון, בין יאיר לפיד בשבתו כשר האוצר, לבין ארנון מילצ'ן ונוני מוזס, ממשיכות להיערם. על פי אותו דיווח פגש השר את מו"ל העיתון של המדינה ואת איש העסקים בדירת מסתור - אך כל המאמצים שנעשו עד עתה לאתר את הפגישות ביומנו של השר לפיד עלו בתוהו.
מאחורי היוזמה עומד ארגון לביא, שאותו מייצג עו"ד איציק בם. אתמול גילינו כי בתום הליך פנייה לאיתור היומן האבוד, במשרד האוצר השיבו באופן רשמי כי "המידע המבוקש אינו מצוי ברשותנו". בכך, למעשה, משרד האוצר מייתר את הבקשות והמכתבים בנושא, שהרי - אם אין יומנים, אין במה לדון.
מיותר לציין שעד היום משרד האוצר לא טען טענה כזו, ולא סתם נאמר בתוכניתי כי מדובר בשינוי גרסה תמוה, אם לא בשקר גס של משרד האוצר. ידוע ששר בממשלה מנהל את היומן שלו בתוכנת אאוטלוק אצלו במשרד, והיומן שמור במערך המחשוב של המשרד, ולא מדובר בדדבר ששר יכול לקחת איתו. האם לפיד והקשר שקיים עם ההון והעיתון, לכאורה כמובן, יחמוק מבדיקה דקדקנית של גורמי האכיפה? כנראה שזה אפשרי. בכל זאת, לא מדובר בבנימין נתניהו.
מה הביא את אמנון אברמוביץ', יהודה וינשטיין וגבי אשכנזי למסעדה אחת?
ואם כבר ביחסים מסוג אלה עסקינן, השבוע שלחו אלי צילומים ממסעדה מוכרת בת"א, שם ישבו מסביב לאותו שולחן בחדר פרטי הרמטכ"ל לשעבר גבי אשכנזי - אחד האנשים המדוברים ביותר לקראת הגשת רשימות המועמדים בבחירות, והיועמ"ש לשעבר יהודה וינשטיין - מי שסגר בשעתו את התיק הפלילי נגד אשכנזי. השניים לא היו לבד: לצידם בשולחן הצלחתי לראות גם סגן הרמטכ"ל לשעבר משה קפלינסקי ושני עיתונאים בכירים מ'חדשות 12': הפרשנים אמנון אברמוביץ' ורוני דניאל.
מה הביא את כל האנשים האלה לאותו שולחן? אם ננסה להסיק מסקנות ביניים מהתגובות הרבות שהגיעו לפרסום התמונות בטוויטר שלי, לא מדובר במפגש מטעמים קולינריים. כמה מהמגיבים נתנו לתמונה את הכותרת "ארוחת שחיתות". אותו אברמוביץ' אמר מול מצלמות הטלוויזיה, שאם יריב לוין ימונה אחרי הבחירות לשר המשפטים, יפרסמו את עדותו הסודית על תיק 2000. אני לא יודע מה איתכם - לי זה נשמע כמו איום. ראיינתי כמה פעמים את השר לשעבר דניאל פרידמן, שאמר בעצמו שתופרים כאן תיקים לאנשים שמערכת המשפט לא רוצה שיעמדו בראשה.
אני לא בא בטענות כלפי השירות הציבורי. יש שם אנשים נפלאים - אך אני כן יוצא נגד האתוס שנוצר להם, שהם שומרי הסף ושומרי אינטרס הציבור ובכך יודעים מה טוב לו. לא, אתם לא יודעים מה טוב. אני שם בכל ארבע שנים את הפתק בקלפי - וזה מי שאני רוצה שיקבע את המדיניות. ואתם? אתם צריכים לבצע את המדיניות שלו.
דבריו של אראל סג"ל הובאו מתוך תוכניתו ב־103FM