בסוף השבוע פרסם עיתון הניו יורק טיימס קריקטורה של נשיא ארה"ב דונלנד טראמפ אוחז ברצועת כלב עם פרצופו של ראש הממשלה בנימין נתניהו כשעל צווארו קולר עם מגן דוד.
הניו יורק טיימס, או בכינוי שלו זכה הבוקר בשידור - ה"דר שטינקר", מיהר להוריד את הקריקטורה מכל הנכסים הדיגיטליים שלו, אבל מנהיג ה־KKK כבר הספיק לעשות לה ריטוויט. כן, מנהיג הקו קלוקס קלאן, עשה ריטוויט לקריקטורה אנטישמית מהניו יורק טיימס!
האמת שזה לא מפתיע. הנה כמה עובדות היסטוריות על העיתון שנחשב לחשוב בעולם, ארבעה ימים לפני ציון יום הזיכרון לשואה ולגבורה: במהלך מלחמת העולם השנייה, בשנת 1942, ידע הניו יורק טיימס על רצח מיליוני היהודים באירופה. היו לעיתון כתבים בכל רחבי העולם - אך הוא בחר להסתיר את הסיפור בהוראת המוציא לאור היהודי, ארתור הייס סלצברגר.
כשהחלו להתפרסם העדויות לאחר סיום מבצע ברברוסה, שבו פלשו כוחות הציר בהנהגת הגרמנים לברית המועצות, בניו יורק טיימס החליטו שלא לכתוב על זה. גירוש יהודי הולנד פורסם רק בעמוד 6, חיסול גטו לודז' בעמוד 5 והשמדת יהודי חרקוב הגיעה לעמוד 19, סמוך למודעות מכירות סוף עונה.
ב־27 באוגוסט 1943 הגיע פרסום על השמדת שלושה מיליון יהודים במתקני השמדה גרמניים. לאיזה עמוד, אתם שואלים? עמוד 7! המו"ל היהודי של אותו עיתון האמין שהיהודים חייבים להיטמע בחברה האמריקנית וחשש שאם ידגיש את חיסול היהודים זה יפגע במאמצים של ארצות הברית במלחמה.
הוא כתב שאין לאנשים כמוהו מכנה משותף עם היהודים המסכנים שמגורשים מבתיהם בפולין. הוא הסתיר את הידיעות יחד עם העורכים והכתבים.
רק ב־1996, כשהניו יורק טיימס ציין 100 שנים לרכישת העיתון, הכו שם על חטא סיקור השואה. מי שהיה אמור לזעוק את זעקת האחים שלו עצמו, עשה זאת בעמודים הפנימיים בלבד. המו"ל סלצברגר, אגב, מעולם לא התנצל על כך.
סלחו לי על השרבוב ההיסטורי, אך היום מציינים 100 שנה להולדתו של פרימו לוי. אחד מניצולי השואה הידועים ואחד הסופרים האיטלקיים היהודים הגדולים ביותר.
בספר שלו "אם לא עכשיו אימתי" הוא מספר על קבוצה של פרטיזנים שהגיעו לכפר פולני ומספרים לו מדוע הם כל כך שונאים יהודים. הוא אמר להם שהיהודים הם גם הקומוניסטים אבל הם גם הקפיטליסטים - הם גם מימין וגם משמאל, וזה אולי כל הסיפור.
