באמשלכם, ממה הופתענו הבוקר? כבר שבוע שמתנהל כאן משחק הכיסאות. הסדר הישן זיהה הזדמנות לגנוב את המדינה לעוד ארבע שנים. לגנוב לנו את החלום. לגרום למים להמשיך ולעמוד ולהסריח, כי אירן על השולחן. רק מי ששיתף פעולה עם הניסיון של הסדר הישן לגנוב פה מדינה לעוד ארבע שנים, מרגיש ששאול מופז רימה אותו הלילה. מה כבר מופז עשה? הגונב מגנב פטור.
לפני כמה ימים הודיעה שלי יחימוביץ' שהיא מניחה ("לא תאמתי מראש עם איש") הצעת חוק להקדמת הבחירות. שנייה אחריה הגיח בנימין נתניהו ("גם אני לא תאמתי מראש. נשבע") וענה: יאללה. שנייה אחריו הבהירה יחימוביץ' שעשוי וייתכן ואם וכאשר ואם נגיע לרגע ולא בכל תנאי ועוד כל מיני מאפה, היא תחבור לממשלתו אחרי "הבחירות". אלק "בחירות". משחק כיסאות בחצי מיליארד שקל.
אז מופז כעס. כעס? רתח. מה פתאום שיחימוביץ' תתיישב על הכיסא בממשלת נתניהו אחרי "הבחירות", והוא ייצא בחוץ ("נראה לך שתפסת אותי עם המכנסיים למטה?", בטח אמר ליועציו)? "יחימוביץ' בקומבינה עם נתניהו", הוא צרח ונחר לכל מיקרופון. "את נתניהו הנורא אני אחליף". ומיד החל לחפור מנהרה משלו, שממנה יגיע ראשון לכיסא בממשלת נתניהו.
אז הוא הגיע ראשון. למה לכעוס עליו. זה היה פר-פליי. הוא ויחימוביץ' במרוץ לכיסא, כל אחד במנהרה משלו. היא קימבנה "בחירות" בזק עם נתניהו כדי להגיע לממשלתו לאחר "הבחירות", והוא החזיר בתכך משלו והצליח לנחות בממשלת נתניהו לפניה, לפני "הבחירות".
צודקת יחימוביץ' שזו ברית הפחדנים: ברית בין אלה שקימבנו "בחירות" בזק, ואלה שמנעו "בחירות" בזק. כי אם זה מוסרי לשבת בממשלת נתניהו אחרי "בחירות", זה מותר גם לפני. אם זה מוסרי להכשיר ישיבה בממשלת נתניהו בעלות של חצי מיליארד שקל, מותר גם להיכנס אליה בחינם.
אז ממה אנחנו מופתעים? כשמשחקים משחק הכיסאות, מתישהו נפסקת פתאום המוסיקה. מותר לדחוף, צריך לדחוף, חשוב לדחוף, הכי חשוב להתיישב על הכיסא ראשון. ותמיד זה שנשאר עומד, מיילל.
שוברים את הכלים
אבל אפשר לבחור שלא לשחק את משחק הכיסאות הזה. אפשר להחליט שלא משחקים, שוברים את הכלים. אפשר להחליט שחולמים שיהיה כאן אחרת. אפשר להחליט שמגשימים את החלום, יהיה מה שיהיה, יגידו מה שיגידו, יצקצקו מה שיצקצקו, ידקלמו מה שידקלמו. אפשר להחליט שבאנו חושך לגרש. שהסדר הישן, הביתה. כולכם. כולכן. בלי חוכמות. בלי פשרות. בלי הנחות. בלי את זאת אני אוהב ואותו אני לא סובל.
כל-כך הרבה שנים הייתי שם, בסדר הישן והמגעיל הזה. הייתי שם הנכלולי מכולם. אפשר לפרק את הסדר הישן הזה מהיסוד. רק צריך להחליט שזה מה שרוצים לעשות. אני החלטתי. יהיה מה שיהיה. יגידו מה שיגידו.