לא שלא ידעתי את זה קודם, אבל הרצח הברברי של השחקן ג'וליאנו מר רק הזכיר לי עם מי יש לנו עסק. באדיבות התקשורת וארגוני זכויות האדם אנו נוטים לשכוח את זה, אבל אתמול קיבלנו תזכורת נוספת ולא נעימה. כמובן שאי אפשר להכליל, אבל איך אמרה בהקשר אחר גולדה מאיר? "הם לא נחמדים", בלשון המעטה.
רצח ג'וליאנו מר מראה שמולנו עומדים חיות אדם. עָם תרבותי שוחר שלום? הצחקתם אותי. עם מסכן ומדוכא שבסך הכל רוצה לחיות איתנו בשלום מתחת לעצי הזית? צאו מהסרט שלכם. עם מוסרי, אדיב והומני שרק מחפש הזדמנויות להפוך את העולם למקום טוב יותר? כן, בטח.
המצחיק הוא שדווקא רבים מאיתנו הישראלים, בעיקר מהמחלקה ההומנית-ליברלית, מציירים את הפלסטינים בצבעים כל כך מחמיאים. הפלסטינים עצמם מסרבים להתאים לתדמית הזו, ופועלים לרוב מתוך שנאת זרים, אפליית נשים, חוסר דמוקרטיה וערכים מנוגדים לחלוטין לעולם הערכים ההומני.
מהלינץ' ברמאללה עד הרצח באיתמר
אנחנו חיים בסרט, וזו עובדה. קראו למשל את הפסקה הראשונה מתוך הדיווח ב-ynet על הרצח: "הפלסטינים מזועזעים מרצח איש התרבות והאמנות". כולם שם מזועזעים? בטח. עולמם חרב עליהם. חייהם ישתנו מעתה ללא הכר. כולם בג'נין מזועזעים וקורעים את בגדיהם, ובטח גם הרוצחים כבר הספיקו לחזור בתשובה ולהצטרף למסגד הקרוב למקום מגוריהם. להזכירכם, מדובר בעם שבחר בבחירות האחרונות את ממשלת החמאס - ממשלה שמבחינתה רצח אזרחים חפים מפשע וירי קסאמים לתוך ישובים מאוכלסים הם דברים טבעיים ומובנים מאליהם.
בהמשך הידיעה מובא ציטוט מרגש מפי ראש הממשלה הפלסטיני, סלאם פיאד (שאגב, לא מקובל כראש ממשלה על רבים מבני עמו ה"נאור", שמעדיפים לראות באסמאעיל הניה את ראש הממשלה האמיתי). "הרצח מהווה הפרה בוטה של הערכים ההומניים, ומנוגד למוסריות של העם שלנו", הכריז פיאד. לא פחות ולא יותר.
אני תוהה לעצמי אם פיאד מבין איפה הוא חי, או שמדובר במכבסת מילים. על איזו מוסריות בדיוק הוא מדבר? המוסריות שהתבטאה בלינץ' ברמאללה בשני מילואימניקים שחטאם היחיד היה שתעו בדרך? אותה מוסריות שהתבטאה ברצח המשפחה באיתמר לפני פחות מחודש? המוסריות שחשנו בפיגועים באוטובוסים, במדרחובים וברחובות ישראל בשני העשורים האחרונים ובכלל? אז האם רצח ג'וליאנו מר מנוגד לערכים הפלסטינים, או דווקא ממשיך אותם בדיוק רב, ללא סטייה מתו התקן הברברי? את התשובה אני מאמין שכולם כבר יכולים להבין לבד.
מהרומאים עד הפלסטינים
לסיום, אני רוצה להביא כאן שיר חדש של עמיר בניון (איתו אני עובד), שיר שמאיר את הנושא באופן ברור. שם השיר הוא "רוץ, רבי שמעון" (אורך 12:24 דקות), והוא מביא מדרש מפורסם שבו רבי שמעון בר יוחאי וחבריו מתווכחים אם כוונותיהם של הרומאים טובות או שמא נועדו לשרת גם את מאווייהם השפלים ביותר. לאחר שרבי שמעון הביע את דעתו הנחרצת, הוא נרדף על ידי הרומאים במשך שנים ארוכות. בניון משליך את המסר הפשוט גם על ימינו-אנו: כמו הרומאים בזמנו, גם הפלסטינים לא מעוניינים בידידות אמת איתנו. הרצח של השחקן שהזדהה עם הפלסטינים באופן כל כך גורף, דווקא ע"י העם שאהב כל כך, רק מוכיח את זה בפעם האלף.