אחד הרגעים המכוננים שלי בתחום החינוך אירע מיד בסיום יום ההולדת השלישי של התאומים שלי, איתמר וטליה. כיאות ליום הולדת ראשון שנערך כשהם ברי דעת (יחסית), החלטנו לכנס בגינה שלנו את כל המשפחה המורחבת, השכנים והחברים לאחר צהריים של בלונים, חטיפים ושירי יום הולדת.
בסיום האירוע פתחנו את כל המתנות, ובזמן שאני מתכונן לניקיון שאחרי הסערה, ראיתי את הילדים רצים בתזזיתיות בין מתנה להפתעה. הם לא ידעו מה לפתוח קודם, קרעו את שפע האריזות בידיים רועדות, ואיכשהו הרגשתי עם זה לא נוח. רוב המתנות היו מיותרות לגמרי והיה לי ברור שחנויות הצעצועים בקריית שמונה עשו היום קופה יפה על חשבון האורחים שלנו. הילדים עצמם לא נרגעו - העיניים שלהם היו תזזיתיות, ואילו הם היו דמויות מצוירות, אני בטוח שהיו להם סימנים של דולרים במקום אישונים.
הערה של חבר-אמת קטעה את חוט המחשבות שלי. "אחלה יום הולדת", אמר והוסיף בזהירות: "אבל נראה לי שכל המתנות האלה די שיגעו אותם. תראה אותם, הם לא יודעים עם מה להתחיל. שפע כזה עלול לקלקל את הילד". אין ספק שהוא סיכם את התחושה שלי. כשהבית היה כבר ממורק והילדים ישנו במיטותיהם, התברר שגם אסתר אשתי הרגישה כך.
אתם חושבים שאתם הורים טובים? זה לא מספיק
נזכרתי השבוע באפיזודה הזו, כשהתגלגלו לידיי קטלוגי מבצעים לילדים לקראת פסח, אחד מהם עם הסיסמה הבלתי-נתפסת "אפשר לקנות להם הרבה יותר". במילים אחרות, אתם חושבים שאתם הורים טובים? זה לא מספיק. אפשר לקנות לילדים שלכם הרבה יותר צעצועים ושטויות, וככל שתקנו יותר - כך תטפחו ילדים משובחים לתפארת מדינת ישראל.
עלעול בקטלוג החריד אותי הרבה יותר. אני לא מתכוון למוצרים חיוביים כמו משחקי קופסה חינוכיים למיניהם, ואפילו לא לרובוטים אלימים, משחק "בעט בשור" או סתם פלייסטיישן 3 ב-2,300 ש"ח. גם לא ל"ערכת לגו שדה תעופה" ב-700 ש"ח, ואפילו לא לטרקטורון ב-1,000 ש"ח. הבעיה האמיתית הרבה יותר עמוקה, ומתפזרת במספר מישורים.
קודם כל, בסופו של דבר השפע הזה מטמטם את הילדים. אני רואה את זה על הילדים שלי: ככל שקונים להם יותר פאזלים, כך הם יותר מזלזלים בהם. ככל שיש יותר ספרים בבית, כך ערכם יורד. ככל שיש יותר די.וי.די, כך הדיסקים נשרטים יותר מהר. זה כמו לאכול גלידה על בסיס יומי - במקום שהרכישה תהפוך לאירוע נחמד, היא הופכת למובנת מאליה, והם נהנים מזה הרבה פחות.
ואילו מהצד של ההורים, לא פעם כמות הצעצועים מהווה תחליף לזמן איכות עם הילדים. הילד אמנם מבסוט, אבל בסופו של דבר הצעצוע משמש עבורו כבייביסיטר. ההורה נמצא פחות עם הילד, המצפון שלו שקט יותר, הילד מבסוט, טויז אר אס מבסוטים, וכולם מרוצים. אבל כל בר דעת מבין שזה לא ממש בריא.
הילד שוחה בשמנת? תיזהרו שלא יטבע
ברור, גם לי צובט בלב כשאני רואה הורים שמביאים קוסם, ליצן ומתקנים מתנפחים ליום ההולדת של הילדים, ואנחנו לא, למרות שאנחנו יכולים להרשות לעצמנו. גם הילד שבי מתבאס כשילדים אחרים רוכבים על טרקטורונים יוקרתיים והילדים שלי עדיין מסתפקים בבימבה. אבל ברור לי מעל כל ספק שזה בונה אותם הרבה יותר מאותם ילדי תפנוקים שמקבלים את הכל. כאמור, גם אנחנו יכולים להרעיף שפע. אבל הנתינה המדודה הרבה יותר חינוכית ובונה מאשר נתינה מתוך שפע וחוסר גבולות. אני רואה את זה גם מסביבי. גרף האיכות וההתמודדות בחיים הולך ועולה ככל שהילד שחה פחות בשמנת.
אז אני לא אומר שצריך להימנע מרכישת צעצועים. כדאי לקנות לילד צעצועים ומתנות בימי הולדת, חגים וסתם כשמתחשק. גם אנחנו נקנה בפסח מתנות אפיקומן לילדים - אבל צנועות, חינוכיות ולא ראוותניות. אבל המינון הוא קריטי, וכמובן זהות המתנות. מינון סביר של צעצועים ומשחקים חינוכיים יכול להועיל פלאים לילד ולהתפתחות שלו. מינון מוגזם של צעצועים יוקרתיים או לא חינוכיים עלול להיות הרסני. ואם מישהו מנסה למכור לכם שדווקא רכישה מאסיבית היא-היא ההורות הטובה - אל תקנו את זה.