מאכזב לראות שהמחאות החברתיות האחרונות התרכזו בקטנות - ענייני שוקולד, פסק זמן ודומיהם. אמנם יפה שמחירי הקוטג' ירדו, וכעת מחירי השוקולד יצנחו מתישהו כשמישהו בפייסבוק יתעורר שוב. מה שנשאר זה רק מאבקים נפרדים על מחירי הפסטות, הקרמבואים, הסוכריות, האורז, הלחם, התה, הקפה, הבייגלה, הטונה בשימורים, הפתית, הבמבה והדוריטוס. בקצב הזה נסיים את המחאות על המאכלים למיניהם בסביבות שנת 2053, ורק אז נתפנה למאבקים על הדברים החשובים באמת.
קחו למשל את בנק הפועלים. רמת העמלות שהם (ושאר הבנקים) גובים מאיתנו בשנים האחרונות, מאז ההפרטה הידועה לשמצה, עלתה במאות אחוזים. מאידך יש להם גם הטבה כביכול: תרומה לקהילה. אני מניח שהמנהלים, אי שם בהנהלה הבכירה, אכן חושבים שהם עושים טובה לעם ישראל, אבל אני מציע: תחסכו לכם ולנו את ההטבות למיניהם. תנו לנו מחירים יותר נורמליים. אל תקרעו את משפחת המצוקה הממוצעת בריביות ועמלות מסוגים שונים ומשונים, ואחר כך תשקיעו בספרים ובפעילויות תרבות. עם כל הכבוד - אם אין קמח, אין תורה. תנו לנו את הקמח ואל תנסו לפצות אותנו בהשקעה כביכול בתרבות.
למעשה, בחודשים האחרונים יצא לי להיתקל במספר מיזמים של בנק הפועלים, שנועדו להעשיר את חיינו בתרבות, ואותם ביחסי ציבור. שוב תסלחו לי, אבל הייתי מעדיף הורדה בעמלות ובריביות, בפרט כשהיוזמות לא נראות כמו שיא היעילות.
זורקים לפח את הכסף שלנו
רוצים דוגמאות? לא חסרות. מדי יום שני חונה ממש ליד ביתי משאית של בנק הפועלים, ממנה פורקים המפעילים מדפים ארוכים של ספרים לילדים ולמבוגרים. הרעיון באמת נחמד: להביא את הספרייה אלינו הביתה. אבל נראה שהמפעילים די משתעממים: את כמות האנשים שניגשים לקרוא או לשאול ספרים בכל זמן נתון ניתן לספור על אצבעות כף יד אחת, ומלבד להפוך לחלק מהנוף הקבוע של השכונה, קשה לומר שמשאית הספרים של בנק הפועלים שינתה במשהו את הרגלי הקריאה של תושבי שכונת הר הצופים בקריית שמונה.
ואם כבר ספרים, בנק הפועלים הרים קמפיין עם רשת חנויות הספרים פלדהיים, הפועלת במגזר החרדי – ספרים ב-10 שקלים בלבד. כשנתקלתי במודעות המעוצבות שקידמו את המבצע, דמיינתי איך אני מעמיס לרכב קרטונים שלמים של ספרים עבור ילדיי, פלוס מתנות לקרובי משפחה, לחברים ולגננות של הילדים. אפילו תכננתי נסיעה מיוחדת לבני ברק. אבל כשהגעתי חשכו עיניי: רוב הספרים במבצע היו ספרים זולים מאוד, בכל המובנים, ובעלי כריכה דקה. מיותר לומר שלא קניתי ספר אחד לילדים שלי, ובטח לא נעים להביא דבר כזה כמתנה. אז הנה, שוב בנק הפועלים הרוויח יחסי ציבור, אבל הפסיד אותי. למעשה, זה היה הכסף שלי ושל שאר הלקוחות שנזרק לפח, לטובת מבצע שהציע מוצרים שרמתם נמוכה ברוב המקרים.
הדוגמה השלישית הגיעה אליי לפני כמה שבועות בדואר – הזמנה לתערוכת אמנות ישראלית 2012, בשיתוף הוועד למלחמה באיידס. לא פחות מ-600 אומנים השתתפו בתערוכה, וההשקעה ניכרת. אבל עם כל הכבוד לאמנות ישראלית, שמטבעה מעניינת פלח מצומצם ביותר באוכלוסייה, בנק צריך להיות בראש ובראשונה בנק, וקודם כל לשרת את לקוחותיו ביעילות. השוק היום לא תחרותי, המעבר בין הבנקים מורכב (או לפחות נתפס כמורכב), והלקוחות אוכלים אותה.
אז עם כל הכבוד ליוזמות של בנק הפועלים לחנך אותנו לקריאה, למכור ספרי ילדים דלים ב-10 שקלים או לתמוך בתערוכות, קודם תורידו את העמלות והריביות. עם התרבות אנחנו כבר נסתדר לבד.