הדוגמה הזו היא כמובן רק קצה הקרחון של מגפת הסמסים הפרסומיים ששוטפת אותנו בשנים האחרונות, והתגברה - לפחות לפי התחושה שלי - בתקופה האחרונה. אז אם סמסים המוניים של שנות-טובות לקראת החגים לא הספיקו לנו, ואם סמסים סטנדרטים של הבנק, מפעילת הסלולר או האוניברסיטה הפתוחה לא הספיקו לי עד היום, אז מסתבר שיש גורמים נוספים שלא מוותרים. "יש לך את הזכות שהמקובל הרב יעשה למענך את הכפרות. לפרטים:...", הבטיחה לי אחת ההודעות לפני יום כיפור האחרון. "מבצע לחג הסוכות: 40% הנחה על כל ההגדלות, ל-72 שעות בלבד באתר picpong", דיווח אחד הסמסים הנוספים. וכן הלאה והלאה. והלאה. וחוזר חלילה.
מבין אותם מפרסמים יש כאלה שאין לי מושג מי העביר אליהם את מספר הטלפון שלי, ויש כאלה שבעבר הרחוק רכשתי אצלם מוצר - ועד היום הם שומרים את המספר שלי קרוב ללבם, מבלי לוותר עליו חלילה. הבעיה הגדולה היא שסמסים חוזרים בנוסח "נא להסיר, תודה" לא זוכים למענה או ליחס כלשהו. אם כבר מענה, הוא מגיע לאחר כמה חודשים בצורת מסרון חדש: "מבצע לחג חנוכה: 40% הנחה על כל ההגדלות, ל-72 שעות בלבד באתר picpong".
הגיע הזמן שהמחוקק, משרד התקשורת או מי שזה לא יהיה, יפנים שהגיע הזמן להחיל את חוק הספאם גם כלפי שולחי מסרונים סלולריים, ולא רק על שולחי דואר אלקטרוני. הסמסים יותר מעיקים מהמיילים, בגלל זמינותם המיידית, שלא לדבר על כך שפשוט בלתי אפשרי לצאת מרשימות התפוצות האלה. לכן חוק כזה חייב לכלול שני מרכיבים עיקריים: ראשית, ניתן יהיה לצרף אדם לרשימות תפוצה סלולריות באישורו המפורש בלבד, ושנית, בקשת הסרה תזכה למענה ולא להתעלמות מרגיזה. זה עבד עם הדואר האלקטרוני - זה חייב לעבוד גם עם הסלולר. אלא אם כן מתחשק לכולנו שהטלפונים שלנו יהפכו לפלאייר מהלך.