לא נעים לומר את זה, אבל במאוחר או במוקדם זה יקרה: עיתון מעריב ייסגר, לפחות במתכונתו הנוכחית, ויפנה את הזירה למתחרים. עצוב? לא ממש. למשך תקופה די ארוכה הייתי חלק מקבוצת מעריב - שמונה שנים וחצי שבהם כתבתי ב"רייטינג", "תרבות מעריב" וממש טיפה ב"סופשבוע" - וקשה לומר שיש לי סנטימנטים לגוש הבטון האפרפר שמתקרא בשם "בית מעריב". כמובן שיש לי סנטימנטים לאנשים ולעורכים שאיתם עבדתי, אבל האמת היא שרובם המכריע נמצאים היום הרחק מרחוב קרליבך 2 בתל אביב.
קברניטי מעריב בעשור האחרון עשו לא מעט טעויות, ואפשר לכתוב על כך ספר שלם, אבל לא נראה לי שזה הנושא כאן. העניין הוא שהעיתונות המודפסת גוססת, ובמקום להפנים את זה לעומק, לא ממש יודעים איך להתייחס לסטטוס החדש. סגירת מעריב במתכונתו הנוכחית - בין אם תהיה בעוד חודש ובין אם בעוד עשר שנים - היא רק הסנונית הראשונה. אמנם כל העיתונים הגדולים נאבקים כיום על הישרדותם, אבל לדעתי יש זכות קיום רק לעיתוני סוף השבוע, שממילא מכניסים את הרווחים הכי גדולים. בעיתונים היומיים פשוט אין צורך, אלא אם כן הם מחולקים חינם. גם במהדורות הדיגיטליות של העיתונים אני לא מאמין. הרבה יותר נוח לגלוש באינטרנט מאשר להעביר דפים שלמים בתוכנות קריאת העיתונים. מאות אלפי מילים נשפכו על הצורך המיותר בעיתון יומי כשב-8:00 באותו יום אירע פיגוע, מקרה לאומי או איזה צונאמי בחצי השני של הגלובוס. תוסיפו לזה את הזמן הפנוי ההולך ומצטמצם עבור רובנו, ותקבלו אפס סבלנות לקריאת עיתון יומי. אין ספק שהמפה משתנה, ובאופן משמעותי מאוד.
חבל על המפוטרים שלא ימצאו את עצמם בחוץ
באופן אישי אני מתפרנס הרבה יותר מהאינטרנט ומהמדיה החדשה מאשר מהעיתונות המודפסת, ולכן זה פחות נוגע אליי. אבל חבל לי על ההון האנושי שנמצא היום בעיתונים, בפרט במעריב, שלא ימצא את מקומו בשוק הרווי ממילא, אם וכאשר מעריב יגיע לסוף דרכו. אני קורא באתרי הברנז'ה את הידיעות על הפיטורים הכמעט-המוניים במעריב, והלב נצבט. אנשים השקיעו שנים על גבי שנים, התקדמו בסולם התפקידים, התברגו לתפקידי עריכה - ועכשיו הם נבעטים החוצה. מילא אם השוק היה מלא במשרות פנויות נחשקות, אבל קר, קר שם בחוץ.
למקרה שתהיתם, אין לי שורה תחתונה נחרצת. די מיותר להאשים מישהו במצב החדש. שוק העיתונות המודפסת הולך ודועך, ובאופן טבעי השחקנים החלשים יותר משלמים את המחיר. מילא אם השחקן המחליף, האינטרנט, היה מציע מודל כלכלי סביר לתוכן. אבל כאן בדיוק זה נופל. כשכמעט ולא יהיו עיתונים, ומנגד האינטרנט ימשיך להיות חינמי וכפועל יוצא גם לא הכי רווחי (ולשלם גרושים לכותבים) - אין כל כך אור בקצה המנהרה. פחות ופחות אנשים ישלמו על תוכן. מה זה אומר? לא יודע. אולי זה אומר שהתוכן הכי איכותי שהילדים שלכם יקראו ביומיום יהיה שורות הסטטוס של החברים שלהם בפייסבוק.