סופיה מנשה גליק גרה בבניין רב קומות ברחוב לוינסקי, בדרום המופקר והפרוע. השטח נכבש מזמן, והרשויות לא מטפלות בתושבים. היא גרה בקומה השישית, הישראלית היחידה בבניין שכולו מאוכלס באפריקאים. בגלל ריבוי הדיירים בכל דירה המערכות הסניטריות קורסות, והדיירים עושים את צרכיהם בחצר הבניין. גרוטאות, זבל, צואה, אוהלים ועוד כהנה וכהנה מתקני מחייה שונים פזורים בחצר.
ומה עושה העירייה? שומרת על הסדר? מפנה את הזוהמה? לא ולא. העירייה קונסת את האזרחית היחידה עם כתובת – סופיה. היא מקבלת התראות לקנס בגובה 475 ש"ח בנוסח "עלייך לנקות את החצר שברשותך". פקחי העירייה, במקום להגיש עזרה למעוזים האחרונים, קונסים אותם.
עשרות דברי דואר של דרישות תשלום שונות מתגוללים במדרגות. האפריקאים מתחברים לברזים בחצר וסופיה צריכה לשלם את החשבונות. תאגיד "מי אביבים", שאחראי על תשלומי המים, החליט כנראה לגבות את המגיע לו בכל מחיר ממי שאפשר. פעם גם נדרשה לשלם 3,500 ש"ח על צריכת מים, וכלום לא עזר לה.
האישה בת ה-70 מתגוררת בקומה השישית של בניין תופת מחריד. את בעלי הדירות הישראלים לא מעניין כלום – רק לגרוף כסף מהדיירים של הדירות המחולקות לכוכים. נוצר מצב מזעזע שלישראלים הבודדים שנותרו בבניין אין יכולת לטפל בדברים כמו זיפות הגג, תאורה נאותה בחדר המדרגות ותחזוקה שוטפת של ניקיון מינימלי. מה לעשות, בסודן לא רגילים לשלם ועד בית.
בזמן שהחיים של תושבי הדרום נראים כך, בצפון אנרכיסטים מוחים על משהו, לא ברור על מה. עיריית ת"א מארגנת לילה לבן, מופעי תרבות לתושבים, אבל אף לא אירוע אחד בשכונות הדרום. הקו הדרומי של העירייה עובר בשדרות רוטשילד. בשביל תושבי הדרום, כל לילה הוא לילה שחור.
בחודש האחרון ממשלת ישראל החזירה לדרום סודן כ-300 מסתננים, ובמקביל נכנסו יותר מאלף. הגבול פרוץ והתהלוכה עוברת. בכל בניין ורחוב בהם הולכים ומתרבים המסתננים והזרים האחרים, הולכים ומשתנים חיי התושבים: הצפיפות הנוראה בדירות, הרעש ביום ובלילה, הבטלה, השכרות, ההזנחה הסביבתית, העבריינות ההולכת וגואה, האלימות, הלכלוך והזוהמה. הזרים באים, היהודים המיואשים נוטשים, וברחובות דרום תל אביב הנושאים שמות מראשית ימי הציונות כמו "הגדוד העברי", "ראש פינה", "וולפסון" ו"הקונגרס", כבר כמעט לא גרים יהודים.
>> הטור הקודם שלי: נתניהו, איך אפשרת למדינה להתמלא במסתננים?
>> רני רהב, היחצ"ן של המשטרה