אל תפגעו בטייקון
כתבתי על כך כאן לפני מספר שבועות. תקציר הפרק הקודם: איגרא מתכנן כבר שנים רבות להקים קומפלקס של מלונאות, כנסים ואפילו נהר מלאכותי בעמק ססגון שבתמנע. ב-2006 התכנית אושרה, אלא שאט"ד וקבוצת תושבים מהאיזור עתרו לבית המשפט המחוזי בבאר שבע בטענה שנפלו בה פגמים מהותיים. העתירה התקבלה: השופט ניל הנדל, היום בעליון בירושלים, קבע שהתכנית אושרה תוך "פגיעה חמורה בשלטון החוק" והחזיר את המדינה ואת היזם צעדים רבים לאחור. מפה לשם, חלפו השנים והעסק עדיין מדשדש, ומלון אין.
איגרא, שהשקיע כספים רבים בתכנון, החליט לדרוש מהמדינה פיצוי והגיש נגדה תביעה על הסכום הצנוע 15 מליון ש"ח. המדינה, שמוסדות התכנון שלה פישלו, החליטה לשנע את התביעה לעבר אלה שחשפו את קלונה בבית המשפט - העמותה הסביבתית והפעילים מהערבה. לזה קוראים לקיחת אחריות. על פי אותו הגיון, המדינה הייתה יכולה לתבוע גם את השופט, שפסק נגדה וגרם לעיכוב של שנים בהקמת המלון. ככה מעודדים אזרחים להשתתף במשחק הדמוקרטי, להיאבק על שמירת הסביבה, לחשוף טעויות של השלטון וההון. אם זה לא היה מטריד, זה היה מצחיק.
התעוררה מהומה. מאמרים רושפים נכתבו, אלפי לייקים ושיתופים הסעירו את הרשתות החברתיות, משפטני אט"ד שיגרו מכתב נוקב ליועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, ולפרקליט המדינה הנכנס שי ניצן שהעניין עבר לטיפולו. הם דרשו את התערבותם הדחופה: אם המדינה תתעקש על עמדתה, המסר לציבור יהיה שאסור להתנגד לשום דבר. היום תעתור נגד הקמת קניון מול חלונך, מחר תחטוף תביעה על עשרות מליונים כי פגעת ברווחיו של הטייקון. כאילו ההליך המשפטי הוא הפרעה ולא זכות יסוד של כל אזרח במדינה שמחשיבה את עצמה דמוקרטית.
הקולות הללו, מתברר, לא נתקלו בקירות אטומים. קרה מה שקרה בתוך הפרקליטות, נתן מי שנתן את ההוראה, בשורה התחתונה - השבוע הודיעה הפרקליטות לבית המשפט כי היא חוזרת בה. וטוב שכך.
טוב שקול ההיגיון והשפיות גבר, אבל צריך לקוות שיש כאן הפנמה אמיתית, שזכותם של הציבור ושל ארגוני חברה אזרחית להתנגד באמצעות בית המשפט היא זכות מקודשת. במקרה המדובר, אט"ד ותושבי הערבה ניצחו בבית המשפט, כך שעצם הגשת התביעה נגדם מופרכת מהיסוד. אבל מה היה קורה אם היו מפסידים? ככה זה בבית משפט: לפעמים מנצחים, לפעמים מפסידים. האם ישראלים מהשורה צריכים לחשוש מהאפשרות שניסיון להגן על הסביבה או על עצמם באמצעות הליך משפטי עלול לרסק אותם כלכלית? המחשבה הזו מטרידה. מותר לצפות מהיועץ המשפטי לממשלה או מפרקליט המדינה שישמיעו אמירה עקרונית בסוגייה הזו. הודעה לקונית לבית המשפט מספיקה כדי לסגור את ההליך המשפטי - לא את התיק הציבורי.