1. ארין ברוקוביץ' - לטיפולך
במבט ראשון זה נראה כמו סיפור שעשוי מהחומרים הכי יבשושיים בעולם: פוספטים, ערד, מדבר, הרבה אבק ומקום שנשמע כמו סוף העולם שמאלה - שדה בריר (וזה בערך איפה שהוא נמצא). אבל השנים האחרונות לימדו אותנו - ואת הוליווד - שדווקא מאבקים כאלה מכילים את המרכיבים הדרמטיים ביותר שיש: העימות החזיתי בין תושבי הפריפריה לתאגיד החזק במשק, שהטייקון העומד בראשו משקיף על המהומה מביתו החדש בלונדון; בריאות מול תעשייה, הון מול שלטון, פרנסה מול סביבה ומעל הכל - מטמון של עשרות מיליארדי שקלים שקבור מתחת לאדמה. עכשיו רק חסרה ג'וליה רוברטס שתכבול את עצמה לסלע ענק ואפשר יהיה לצעוק 'אקשן'.
2. זו רק ההתחלה
מהכותרות שפורסמו השבוע ניתן היה להסיק בטעות שההחלטה של שרת הבריאות להתנגד להקמת המכרה נועלת את הדיון ומהווה שורה תחתונה. אז זהו, שלא: לעמדת משרד הבריאות כמובן יש משקל, אבל ההחלטה הסופית מתקבלת במוסדות התכנון, שם השיקול הבריאותי ועמדת השרה הם רק אחד מתוך מכלול של שיקולים שנלקחים בחשבון. חברי הוועדה, כמובן, יצטרכו להיות מאוד מנומקים כדי לקבל החלטה שתתעלם מעמדתה של הסמכות הבריאותית העליונה במדינה.
3. הון-שלטון?
טוויית תיאוריות קונספירציה היא הספורט הלאומי הפופולרי בישראל. בדמיוננו אנחנו רואים את הפוליטיקאים ובעלי ההון מתכנסים בחדרים אפלוליים ומטכסים עצה איך לדפוק אותנו. זה ההסבר המקובל כמעט לכל פעולה והחלטה במשק. עד כדי כך איבדנו אמון במערכות הציבוריות, שקשה לנו לקבל את ההנחה שלנבחר או לאיש ציבור יש דעה משלו, ושהוא אפילו יודע לעמוד עליה.
אפשר להסכים עם העמדה של גרמן או לחלוק עליה, אבל אי אפשר שלא להתרשם מהעובדה שהיא לא רואה את עידן עופר ממטר. בואו לא נהיה נאיביים: כי"ל מפעילה לוביסטים, ומטבע הדברים עושה כל מאמץ ללחוץ בלשכות הנכונות. העמדה העצמאית של גרמן לא מוכיחה שאין הון-שלטון בישראל (יהיה קצת מצחיק לטעון טענה כזו שבוע אחרי פסק הדין של הולילנד), אבל היא מספקת תזכורת לכך שצריך להיזהר מהכללות. קשה לנו להאמין, אבל יש אישי ציבור שמקבלים חוות דעת מקצועיות ומגבשים עמדה עצמאית, בלי להתרגש מהעובדה שהעמדה הזו מרגיזה טייקון ששווה מיליארדים.
4. העיקר הבריאות?
אז מה הנזק הבריאותי שתגרום כריית הפוספטים לתושבי ערד? אם לרגע טעיתם לחשוב שלשאלה הזו יש תשובה פשוטה, הנה מקבץ של נתונים וטיעונים שיבהירו לכם כמה התמונה סבוכה:
מצד אחד, הדו"ח של המומחה הבינלאומי שהוזמן על ידי משרד הבריאות, ג'ונתן סאמט, מעריך כי כריית הפוספטים בשדה בריר תגדיל ב-0.06% את מספר מקרי המוות בעיר. ובמספרים מובנים יותר: על כל 10,000 מקרי מוות, יתווספו עוד שישה. בהתחשב במספר הנפטרים הממוצע בערד, מדובר בתוספת של עוד מקרה מוות אחד בעיר כל תשע שנים.
מצד שני, טוענים בכי"ל, אם מקרה מוות אחד בתשע שנים הוא עילה להימנע מכרייה, על פי העיקרון הזה צריך להפסיק בארץ את התעשייה, תחנות הכוח, התחבורה, וכל פעילות שמזוהה עם 'קידמה' ולצד הדברים הטובים שהיא עושה מייצרת גם פגיעה בבריאות.
מצד רביעי, טוענים בכי"ל, ההערכות של סאמט דווקא מחזקות את הנתונים שהתאגיד הציג במהלך השנים: סאמט מדבר על מקרה מוות נוסף בערד בכל תשע שנים, בעוד הדו"ח שמשרד הבריאות הסתמך עליו עד כה (שחובר על ידי מומחים ישראלים), דיבר על תוספת של שבעה נפטרים בשנה (!). בכי"ל טענו כל העת שזו הערכה מגוחכת, והדו"ח של סאמט מחזק את הטענה הזו.
מצד חמישי, לטענת משרד הבריאות במדינות המערב תוספת של נפטר אחד לכל 10,000 מקרי מוות נחשבת 'סיכון סביר' כשבוחנים פרוייקט בעל השלכות סביבתיות ובריאותיות. כאן מדובר בתוספת גדולה פי 6, ועל כך גרמן ביססה את עמדתה ועמדת המשרד.
מצד שישי, בכי"ל טוענים שמשרד הבריאות לקח מתוך הדו"ח של סאמט את תרחיש הקיצון, שמתעלם מהעובדה שעבודות הכרייה מופסקות בכל עת שהרוחות נושבות לכיוון העיר.
אגב, יש עוד כמה צדדים למשוואה הבריאותית הזו. כבר אמרנו שזה לא פשוט?
5. איפה הירוקים?
כדאי לשים לב שמה שמוזכר ומוצג כמאבק סביבתי, מתנהל בלי השתתפותה של החברה להגנת הטבע, שלרוב עומדת בחזית מאבקים נגד פגיעה בשטחים פתוחים וערכי טבע. למה? מפני שהחברה לא רואה את עצמה כארגון שנאבק למען בריאות הציבור, ובכל הנוגע להשלכות הסביבתיות של המכרה - ובכן, שדה בריר לא נתפס בעיני אנשי החברה כאיזור שמצדיק הכרזת מלחמה. התוצאה: בערד מסתובבים בימים אלה כמה אנשים - כולל אנשי סביבה מובהקים - עם בטן מלאה על חבריהם מהחברה להגנת הטבע.
6. איפה הכסף?
מי שיקבל את ההחלטה יצטרך לקחת בחשבון את המשמעויות הכלכליות של המהלך: בכי"ל טוענים ששאלת שדה בריר היא לא הבעיה שלהם - זה אינטרס לאומי. אם לא יינתן היתר הכרייה במקום, חברת הבת 'רותם אמפרט' תצטרך להיסגר בעוד כשמונה שנים, פשוט כי לא יהיה לה מה לחפש בארץ. המשמעות: יותר מאלף עובדים הולכים הביתה, פגיעה באלפי משפחות שמתפרנסות בעקיפין מפעילותה של החברה (קבלנים, ספקים וכו'), סגירה של ענף תעסוקה שלם בנגב שגם כך לא טובל בשומנים.
אלא שהנתונים שמציגה כי"ל מתקבלים אצל המתנגדים בחוסר אמון בולט. התאגידים הגדולים משלמים את מחיר ההתנהלות שלהם במהלך השנים: יותר מדי איומים שהתבררו בדיעבד כקריאות 'זאב זאב' (למשל האיום של טייקוני הגז להתקפל מכאן), יותר מדי שנים שבהן שילמו תמלוגים זניחים ולא חלקו עם הציבור את העושר שהפיקו ממשאבי הטבע ששייכים לכולנו. הבעייה היא, שאם בעוד שמונה שנים נגלה שהפעם לא מדובר באיומי סרק ושאחת החברות הגדולות בנגב נסגרו - כבר יהיה מאוחר להחזיר את הגלגל.
7. איפה הבדואים?
השיח הציבורי והתקשורתי מתמקד כולו בפגיעה הבריאותית שתהיה מנת חלקם של תושבי ערד עם המכרה יופעל. אבל יש אנשים שייפגעו הרבה יותר, והם נפקדים לחלוטין מהדיון הזה: הבדואים, כמה אלפי תושבי הכפר אל פורעה שסמוך לאיזור הכרייה, שלא לדבר על תלמידי בית הספר שפועל ממש בלב מרבץ הפוספטים.
המומחה האורח דווקא לא התעלם מהם: לפי הדו"ח של סאמט, ההשלכות הבריאותיות על הציבור הבדואי שמתגורר במקום תהיינה 'בלתי מתקבלות על הדעת'. כלומר, או שמדינת ישראל תחליט להטביע את הבדואים בענן אבק, או שהיא תחליט להוציא אותם מהאיזור - וכאמור לא מדובר בשניים-שלושה אנשים. מותר לשער שיש דרך לעשות את זה בהבנה ותוך מתן פיצוי הולם, אבל ספק אם זו הדרך שממשלתנו הרחומה תבחר בה. עצם העובדה שהסוגיה הזו נעדרת כמעט לחלוטין מהדיון הציבורי, מעידה עד כמה הערבים בכלל והבדואים בפרט הפכו שקופים בתפיסת המציאות שלנו, ואם תשאלו אותי - זה כשלעצמו מטריד הרבה יותר מהשאלה אם יפעל או לא יפעל מכרה פוספטים בשדה בריר.