"כל יום אני יורד על ברכיי ומתפלל", אמר לאחרונה שר החקלאות האמריקאי טום וילסאק, "אם הייתי יודע לרקוד את ריקוד הגשם הייתי עושה את זה". השנה היא 2012, עולם של אייפדים וטאבלטים, הייטק שמייטק כמו שבן גוריון בטח היה אומר לו עדיין היה איתנו, אבל יש דברים שלא משתנים: בני האדם – גם המקושרים והחזקים ביותר – מסתכלים לשמיים ומתפללים לגשם. זקני שבט נידח באפריקה וסמלי הקדמה האמריקנים – כולם באותה סירה, כולם מתגמדים מול איתני הטבע, מתחננים בפני העננים שיורידו כמה טיפות.
בעצם, יש דברים שהשתנו מאז ימי קדם: הכלכלה הפכה גלובלית, כולם ניזונים מאותו אסם חיטה, תירס וסויה, והעובדה שעל ארצות הברית עובר גל החום והבצורת הקשה ביותר מאז שנות החמישים עומדת לפגוע הישר בכיס שלנו. קרוב ל-90% מגידולי התירס והסויה האמריקאים נמצאים באזורים שהוכרזו בחודשים האחרונים מוכי בצורת, היבולים בהתאם, ועליית המחירים היא כבר עובדה: בחודש האחרון מחיר הסויה בבורסת מוצרי המזון העולמית עלה בכ-60%, החיטה והתירס בכ-50%. בקרוב מאוד, אם לא תתרחש תפנית מפתיעה בעלילה, זה יגיע גם אלינו. אם הגזירות של ממשלת ישראל מרתיחות אתכם, חכו לגזירות של אמא אדמה.
העולם גדול, אבל ריכוזי: מעט מאוד מוצרי מזון, בעיקר מעובדים, לא מכילים את אחת מצלעות משולש הזהב האמריקני. כן, גם הבשר. הגרעינים המהונדסים הם מרכיבים מרכזיים בתערובות המזון שצורכים בעלי החיים שמגודלים ברחבי הכדור לצרכי מאכל. אז גם הבשר, הדגים, העוף והביצים כנראה יתייקרו. אם תרצו, זה המחיר שכולנו עומדים לשלם על שרשרת המזון המעוותת שיצרנו במו ידינו, שרשרת שבה המזון משמש כדי להאביס בעלי חיים במקום להאכיל לשובע את בני האדם.
וכרגיל, יש גם מי שמרוויח מעליית מחירי המזון
הבצורת האמריקאית, לפי התחזיות, לא עומדת להסתיים בקרוב. שליש ממחוזות המדינה הוגדרו כמוכי אסון, ולפי סוכנויות החיזוי זה לא ישתפר לפני אוקטובר. האם זה מקרי? כשמדובר באקלים, לעולם אין לדעת. אנחנו רק יודעים שמדעני האקלים מתריעים בעשור האחרון, וחוזרים ומתריעים, שהעולם ניצב בפני משבר שיכלול שתי תופעות מרכזיות – התחממות הדרגתית של פני הכדור והאוקיאנוסים, ותופעות אקלים קיצוניות, ביניהן גלי חום ובצורות. תמיד אפשר לומר שבצורת היא עניין מחזורי (עובדה – אמריקה עברה משהו דומה לפני 60 שנה), שאי אפשר לשייך כל השתוללות של מזג האוויר למעשה ידיו של האדם, אבל האמת היא שהתחזיות שנכתבו ע"י חברי פאנל האקלים של האו"ם בדו"ח המכונן מ-2007, נראות היום כמו גרסה מתונה וזהירה מדי של המציאות.
ובעיקר, חשוב להפנים שמזג האוויר הוא הרבה יותר מהאייטם הלא-מאוד-חשוב שסוגר את המהדורה. מזג אוויר הוא עניין אסטרטגי: משבר מחירי המזון של 2008 (שגם הוא הושפע במידה רבה משורה של אירועי אקלים קיצוניים) הוציא לרחובות עשרות מיליוני מוחים בשורה של מדינות, הפיל משטרים, שינה את פני העולם. בתקופה הקרובה מחירי המזון עלולים לשבור את השיאים של 2008, וקשה להאמין שהם יתקבלו בשלווה ובהשלמה. עליית מחירי המזון פוגעת בעניים ביותר – אלה שרוב הכנסתם משמשת לרכישת מזון בסיסי. לעניים, בניגוד למעמד הבינוני, אין מה להפסיד. אם הם לא מציתים את עצמם, הם שורפים את המועדון.
על פי סקירה שפרסם לאחרונה משרד החקלאות הישראלי, יש חשש כבד מפני "התפתחות משבר מזון עולמי חדש, שיהיה מסוכן אף מקודמו ב-2008". עוד נכתב בדו"ח כי "כלכלות העולם המתהלכות על הגבול הדק בין מיתון להאטה יתקשו להתמודד עם משבר מזון נוסף". בסקירה גם מצוין שאל הבעיות האמיתיות של היבול מצטרפים ספקולנטים שמרוויחים מעליית מחירי הסחורות. מאות מיליונים צוללים אל חרפת רעב, ויש מי שחוגגים בבורסת המזון העולמית.
משרד החקלאות הישראלי הוא לא היחיד שמודע למצב. העולם נערך למשבר, כולל הבנק העולמי שכבר הודיע על תוכניות סיוע למדינות במצוקה. הבעיה היא שהעולם לא נערך למנוע את המשבר הבא, ואת זה שאחריו. כדי למנוע את המשברים שבדרך האנושות צריכה לשנות כיוון, לשנות את דפוסי הכלכלה, לשנות הרגלי צריכה ואכילה. אבל הרגלים קשה לשנות. הרבה יותר קל לרקוד על סיפון האנייה, גם אם קוראים לה "טיטניק" וגם אם בעין לא מזויינת כבר אפשר לראות את הקרחון.