כמה פעמים יוצא לכם להיתקל בשירות מחורבן, בצורך בסיסי שנדמה לכם שהמדינה היתה אמורה לספק לנו אותו אבל היא מתנערת בנימוק ש'אין כסף'? לי, כעיתונאי, זה קורה כמה פעמים ביום. ובכל פעם מחדש זה משגע אותי, כי מתברר שיש כסף. אפילו הרבה. עובדה: רק לפני שבועיים הודיע שר האוצר שהתגלה מטמון בצורת עודף של כמה מיליארדים בקופת המדינה בגלל גבייה מוצלחת, ושאת העודף הזה הוא מתכוון להחזיר לנו באמצעות הפחתת מסים.
אני לא מתכוון להיכנס לדיון הכלכלי בין האוצר לבנק ישראל, שמתנגד לצעד הזה בחריפות. אבל במקום להחזיר סכום קטן לכל משפחה בישראל (ובעיקר לבעלי האמצעים, שכידוע משלמים את רוב המסים), אולי כדאי לשר האוצר לשקול להשקיע את המיליארדים האלה בכמה תחומים שיניבו תועלת עצומה ומורגשת הרבה יותר מאשר קיזוז קטן במסים שרובנו כלל לא נבחין בו - תחומים שבהם לא יכול להיות שהמדינה אומרת לאזרחיה ש"אין כסף" בזמן שיש. הנה עשר דוגמאות:
1. אוטובוסי סרדין
הם פרושים בכל ערי ישראל: קווי אוטובוס שבשעות העומס הנוסעים מצטופפים בהם בתנאים שגורמים לקופסת סרדינים להיראות כמו פנטהאוז. ובנסיעות בינעירוניות: קווים שבגלל שאסור (בצדק) להעלות בהם יותר מעשרה נוסעים בעמידה, מתנהל קרב אלים על הזכות להיות אחד מהעשרה, ומי שנשאר בחוץ זוכה בתענוג לחכות שעתיים בשמש לאוטובוס הבא. מדובר בעיקר בקווים שחיילים משתמשים בהם כדי להגיע לבסיסים בצפון בימי ראשון בבוקר, ולחזור מבסיסים בדרום בחמישי אחה"צ. וכשהם שואלים בייאוש למה אין יותר אוטובוסים, התשובה מוכרת: "אין כסף".
2. תחנות אוטובוס
ציבור הנוסעים יעריך סככות שיגנו עליו מגשם ושמש - רצוי עם שילוט אלקטרוני שמודיע מתי עתיד להגיע האוטובוס הבא. נמאס לו להיצלות ולהירטב, ולשמוע ש"אין כסף".
3. ביטוח לאומי שלום
ביטוח לאומי עושה מאמצים כנים לשפר את השירות, אבל יש סיכוי סביר שאם תתקשרו בשעות העומס למוקד הטלפוני, ההודעה המוקלטת תספר לכם שכרגע איש לא יכול לדבר איתכם, תודה וביי.
גם למוקד תלונות הציבור של משרד התחבורה אפשר להתקשר רק בין 9 ל-12, וגם אז ממש לא בטוח שיענו. והרשימה לא נגמרת בשני המשרדים האלה. ככה זה כשאין תקנים וכוח אדם, כי "אין כסף". תוספת של עוד כמה מוקדנים בכל משרד ממשלתי שיש לנו על מה לדבר איתו הייתה יכולה לעשות פלאים למערכת היחסים שלנו עם המדינה. להבדיל מגבעת חלפון, כשמדינה לא עונה זה ממש לא מצחיק.
4. דואר ישראל
צריך להוסיף משהו? אין כמעט דוורים, אין כמעט תיבות, אין כמעט סיכוי שמשהו ששלחתם או שאתם אמורים לקבל מחו"ל יגיע. יש רפורמה והשקיעו בה כסף, אבל כנראה שזה לא מספיק.
5. ילדי המיוחד
גם השנה, כמדי פתיחת שנת לימודים, הורים רבים לילדים אוטיסטים קיבלו בשורת איוב - סייעת השילוב קוצצה ל-24 שעות. המערכת אומרת שמאוד חשוב לשלב את הילדים המיוחדים, אבל בלי סייעת זה בלתי אפשרי. מה הם אמורים לעשות עם המיכסה הזו? לשלוח את הילד לבית ספר רק ארבעה ימים? לקחת אותו ב-12? לעבור לעבוד בחצי מישרה? וכשהם שואלים איך עושים להם את זה, התשובה היא 'אין כסף'.
6. מציל עד השקיעה
גם בחופש הגדול שהסתיים זה עתה פגש עם ישראל את האבסורד הזה: השעה שש וחצי, השמש במלוא כוחה, השעות הטובות של הים רק מתחילות (כי מוקדם יותר משרד הבריאות הזהיר אותנו להימנע מחשיפה לשמש), אבל המציל מודיע בכריזה ששעות ההצלה הסתיימו ודורש לצאת מהמים. וכששואלים איך זה שאין מציל עד השקיעה, התשובה היא, ניחשתם נכון, 'אין כסף'.
7. חופים הם לפעמים עניין יקר
ואם כבר ים: משהו רע קורה לחופים שלנו, בעיקר אלה שפזורים ברצועות הארוכות והיפות שבשטחי המועצות האיזוריות. הרשויות המקומיות טוענות שאין להן היכולת הכלכלית הדרושה לנקות ולתפעל עשרות קילומטרים של חופים שמשרתים את כלל הציבור, והתוצאה - חופים מוזנחים ומלוכלכים, ויותר ויותר רשויות שמוצאות כל דרך וקומבינה לגבות תשלום עבור הכניסה לחוף או לחנייה. וכששואלים איפה המדינה בסיפור הזה, למה היא לא דואגת שמשאב הטבע והפנאי הכי גדול ומוצלח שלנו יהיה נקי, מטופל ומונגש חינם לציבור, התשובה היא – "אין כסף".
8. קורבנות הרכבת הקלה
ומה אמרו לבעלי העסקים הקטנים שתקועים בלב איזור העבודות בגוש דן, כשהם שאלו איך המדינה מתכוונת לעזור להם לעבור בשלום את שש השנים הקרובות? "אין כסף". חלקם כבר נשברו וסגרו, אחרים בדרך.
9. תנו לנשום
זה אחד המפגעים הרעילים והמסריחים שפזורים בישראל: אני מתכוון לאתרי פסולת פיראטיים, שערימות אשפה מצטברות בהם ומדי פעם מוצתות. לא ניכנס כרגע לסיבות אבל זה קיים כמעט בכל פינה בארץ הזו, והמוני ישראלים שגרים ברדיוס של קילומטרים ממוקד העשן אוכלים אותה ובגדול. מי שאמור לפקח, לאכוף ולמנוע, היא המשטרה הירוקה. רק שכדי לרדוף אחרי עברייני פסולת וסביבה צריך שוטרים ופקחים, ועכשיו קחו נתון: על השטח שבין חדרה לגדרה ובין הים לבקעת הירדן (משבצת של 100 קילומטר על 70) עומדים לרשות המשטרה הירוקה חמישה פקחים/שוטרים, שכמובן יכולים לעשות מעט מאוד מול מדינת המערב הפרוע. ולמה יש כל כך מעט שוטרים? נו, אתם יודעים: "אין כסף".
10. קר שם בחוץ
נכה בכסא גלגלים שמגיע לבית המשפט בעפולה יישאר תקוע בחוץ: בינו לבין הכניסה תפריד מדרגה לא עבירה. גם בעיריית טירת הכרמל אין לנכים מה לחפש - כבר בכניסה הם ימצאו את עצמם בתחתית גרם מדרגות גדול. ואלה רק שניים מבין מאות מבני הציבור הישנים ברחבי הארץ שלא מונגשים לנכים. החוק מחייב להנגיש את המבנים האלה, אבל פרש את זה על פני הרבה שנים כי, אתם יודעים, "אין כסף". או שבעצם יש, אבל שר האוצר החליט לעשות איתו משהו אחר.
