בימים האחרונים אני מרבה להיזכר בשיעורי האזרחות מהתיכון. במשפטים המשעממים למדי אך החשובים מאוד שהמורה הייתה מכתיבה לנו, בתקווה שמשהו מתוכם יחלחל. "יש המזהים את הדמוקרטיה עם שלטון הרוב. יטען הטוען כי אם החלטה כלשהי נתקבלה ברוב דעות ממילא היא החלטה דמוקרטית. זו טעות. שלטון הרוב הוא תנאי הכרחי לדמוקרטיה - אבל הוא אינו תנאי מספיק".
פעם אלה היו משפטים אפורים, כמעט מובנים מאליהם, של מורים ומורות לאזרחות. היום זו כותרת תקשורתית חמה. כשנשיאת בית המשפט העליון מרים נאור אמרה את המילים האלה השבוע, זה נתפס כמעט כמו הכרזת מרד על הממשלה. בישראל 2016, כשמי שעומדת בראש הרשות השופטת אומרת משפט שפעם היה בלב הקונצנזוס, כמו "באין ריסון לכוחו של הרוב הוא עלול להפוך לעריצות, וכבר היו דברים מעולם. שלטונו של רוב השולל מן הפרטים את זכויותיהם, רוב הנוגש את המיעוט החי בקרבו - אינו שלטון דמוקרטי", זה בבחינת אדם נשך כלב. נאור – בת לחברת אצ"ל ונשואה למי שהיה מזכיר ממשלת הליכוד – כבר תויגה כמנהיגת החונטה השמאלנית שמנסה להשתלט על המדינה. החלטת הרוב לא תמיד דמוקרטית? טפו, חתרנית.
כי חילופי האליטות שכולם מדברים עליהם אכן מתרחשים בישראל ברגעים אלה ממש – אבל לא בין שמאל וימין, אלא בין דמוקרטים לכאלה שנמאס להם מהדמוקרטיה. בכל פעם שאני שומע את יריב לוין מתראיין אני מבין עד כמה הוא מתעב אותם, את המוסדות השונים שמחזיקים את הדמוקרטיה בחיים. שר התיירות הוא לא בדיוק מר כריזמה, אבל הוא לא ליצן כמו אורן חזן, והעובדה שהוא גם משפטן הפכה אותו לאחד הקולות הבולטים בזרם החדש שמשתלט על מפלגת השלטון. כשלוין מדבר על בג"צ – והוא מדבר עליו בכל תכנית ותחת כל מיקרופון רענן – הוא לא מותח ביקורת על פסק דין זה או אחר (עניין לגיטימי), וגם לא מתווכח על מידת האקטיביות הראויה לבית המשפט העליון (שגם זה לגיטימי) – הוא פשוט יורה חיצים של ארס וחותר תחת הלגיטימיות של המוסד הזה. הוא אומר בלשון פוליטית חלקלקה את מה שחברו לקואליציה מוטי יוגב ביטא בשפה צבאית –"צריך להרים כף של 9-D על בית המשפט העליון". או בניסוחו של לוין: "בג"צ מהווה סכנה ליכולת שלנו להבטיח את קיומנו", וגם "בהחלטתם ההזויה, אשר חותרת תחת מהות עיקרון הדמוקרטיה, שופטי בג"צ מחבלים בעבודת הממשלה ובסמכויותיה, כובלים את ידי נבחרי הציבור מקבלי ההחלטות, ופוגעים פגיעה אנושה בכלכלת ישראל". מה צריך לעשות למי שמהווה סכנה לקיומנו, מחבל בעבודת הממשלה ופוגע פגיעה אנושה בכלכלת ישראל? הציבור מוזמן להעלות הצעות.
לוין לא לבד. הוא מייצג מחנה שהשתלט על הליכוד ופלט החוצה טיפוסים דמוקרטיים "רכרוכיים" כמו דן מרידור, מיכאל איתן, לימור ליבנת ובני בגין, שלאבא שלו ("יש שופטים בירושלים") כבר בטח נמאס להתהפך בקברו. המחנה החדש מעדיף להדחיק את שיעורי אזרחות, או לפחות את החלק שבו ניסו להסביר לנו עד כמה דמוקרטיה היא עסק מורכב: היא שלטון הרוב אבל תוך הבטחת זכויות המיעוט, הממשלה שולטת אבל לא נמצאת מעל החוק, והאיזון העדין בינה לבין בית המשפט והכנסת הוא נשמת אפו של המשטר הדמוקרטי. אה, וחופש הביטוי הוא ערך עליון וחובה למתוח אותו עד הקצה כדי לאפשר ביקורת על השלטון ודיון חופשי. ספרו על זה לדוד ביטן, שפנה אל דורון צברי אחרי שזה מתח ביקורת על ראש הממשלה ותהה אם הדוקומנטריסט הפנים שהוא עובד בתאגיד השידור הציבורי. בעולמם של הדמוקרטים החדשים, התקשורת הציבורית צריכה להיות שופר של הממשלה (שלטון הרוב או לא?) אחרת דינה להיסגר, בית המשפט צריך להפסיק להפריע וכל מי שחושב אחרת ממירי רגב יפסיק לקבל תמיכה מכספי ציבור – כאילו הכספים הללו הם לא של כל הציבור, כולל המיליונים שלא הצביעו לנתניהו.
והיה עוד משהו שקרה בשיעורי האזרחות: המורה השרתה עלינו ביטחון שישראל היא דמוקרטיה ותמיד תישאר כזו. שמשטרים אפלים הם חלק מההיסטוריה ומהסיפור העגום של מדינות אחרות, כמו כמה משכנותינו. אבל דמוקרטיה היא עניין שברירי והפכפך. כדי להפוך אותה למשהו אחר לא צריך בהכרח D-9 - לפעמים די בכמה עורכי דין ופוליטיקאים מתוחכמים שיפרקו מתוכן את המוסדות, האיזונים והחסמים שמרסנים את עריצות הרוב. אנחנו, נכון לעכשיו, עדיין לא שם; אבל אם תציצו מעבר לכתף תוכלו לראות, ממש לא רחוק, את המדרון החלקלק. כמה צעדים לא זהירים, והנאום של נשיאת בית המשפט העליון יהפוך משיעור אזרחות לשיעור היסטוריה.