אתמול לפני הצהריים זחלתי במכונית ועשיתי מה שכל ישראלי עושה כשהוא תקוע בפקק: הדלקתי רדיו. בדרך כלל אני נהנה מתוכניות האקטואליה ששולטות בשעות האלה, אבל בתום דילוג מהיר בין תחנות שכולן שידרו את אותו דבר – מסיבת עיתונאים מרגשת עם ציפי ליבני – הבנתי: יאיר לפיד תקע אותנו.
אני לא יודע אם העובדה שלפיד נאלץ לקפוץ רשמית לפוליטיקה כל כך הרבה זמן לפני הבחירות טובה או רעה לו ולסיכוייו; אני יודע שהיא קטסטרופה בשבילנו. בבת אחת הושלכנו לתוך עיסת המלל האינסופית, חסרת הטעם והחשיבות, שנולדת מחדש בכל פעם שבאוויר יש מה שכתבים פוליטיים מכנים בפרץ בלתי נשלט של אדרנלין "ריח של בחירות". ולפנינו, כידוע, המון בחירות: בחירות בליכוד, ובחירות בקדימה, וגם במרצ, ואחרי כל זה, מתישהו בעשרים החודשים הקרובים, גם בחירות כלליות. המון חודשים שבהם המון פוליטיקאים יגידו דברים מרושעים אחד על השנייה, ומיד יזכו בתמורה: ידיעה פותחת במהדורות החדשות וכותרת גדולה בעיתון. כי באמת, מה יותר חשוב מהעובדה ששאול חושב שלציפי אין מושג מהחיים שלה, או להיפך?
הדברים האלה עלולים להיחשד באסקפיזם, ולהתפרש כאילו כל מה שאני מבקש זה שייתנו לי קצת שקט מפוליטיקה. ובכן, בדיוק להיפך. אני רק טוען שלכל הברברת הזו אין שום קשר לשאלות הפוליטיות החשובות באמת שמשפיעות על חיינו: חלוקת עוגת התקציב וסדרי העדיפויות הכלכליים, מצב מערכות הבריאות והחינוך, שירותי הרווחה, התחבורה הציבורית והסביבה, הפצצה האיראנית והסכסוך הישראלי-פלסטיני. לשאלה אם יואל חסון תומך במופז או בלבני, ואיזו התחכמות מייגעת המהומה בקדימה תחלץ מאופיר אקוניס, יש אפס השפעה על מחירי הדיור, יוקר המחייה המטורף, הפערים החברתיים השערורייתיים או כל סוגיה בוערת אחרת שבאמת מעסיקה הבוקר את מר וגברת ישראלי מפתח תקווה.
מה עם חדשות אמיתיות?
הפופוליטיקה המפלגתית זוכה באופן מסורתי להערכת יתר בתקשורת הישראלית. לכתבים הפוליטיים, חלקם מוכשרים וטובים, יש מעמד חזק במערכות, ואלה, מצידן, שבויות בהנחה שכל נפיחה של מתמודד בפריימריז היא אירוע בעל חשיבות ציבורית עליונה שמוצדק להפקיע עבורו זמן שידור ולהקדיש לו מלל פרשני שמשתרע על קילומטרים. ברגע שאומרים את המילה "קדימה" האייטם מקבל לכאורה ארומה של חשיבות – אנחנו הרי מדברים פה על פוליטיקה! – אבל בדיוק כשם שלא כל רכילות מחדרי ההלבשה היא ספורט, כך חילופי הברכות והקרבות הפרסונליים בין הפוליטיקאים הם לא אירוע פוליטי בעל עניין ציבורי.
כמה מכם, למשל, מודעים לעובדה שהשבוע שבתו מדריכים של נוער בסיכון, שמטפלים באוכלוסייה הכי רגישה, אומללה ונפיצה בישראל, עושים עבודת קודש ומקבלים תמורתה 24 שקל לשעה בתנאי העסקה של עובדי קבלן? האם זה לא קצת יותר חשוב מעוד ספקולציה על ירידתה של קדימה בסקרים?
למען הסר ספק, אני בהחלט חושב שיש עניין ציבורי בחידוד ההבדלים העקרוניים ופערי העמדות בין מופז, לבני, נתניהו וברק, למשל. כמה חבל שאת הפערים האלה אי אפשר לאתר גם עם טלסקופ משוכלל. מעבר לעובדה הבעייתית שכל הממבו-ג'מבו הפוליטי הזה עלול לתפוס בטווח הנראה לעין המון זמן שידור ומלל על חשבון עניינים חשובים באמת, יש כאן גם תלונה צרכנית פשוטה: זה נורא משעמם. גם להיות תקוע בפקק וגם להיות תקוע עם מסיבת עיתונאים של ציפי לבני זה קצת יותר מדי. אין ברירה, מוכרחים לשפר בדחיפות את מצב התחבורה. באמת מעניין מה לישראל כץ יש להגיד על זה, כי בפעמים האחרונות ששמעתי אותו מתראיין זה לרוב היה על נושאים מאוד חשובים – כמו הליכוד וקדימה.