במוצאי שבת הוזמנתי להשתתף בארוחת ערב אינטימית, יחסית, שנערכה לרגל בואו של גארי יורופסקי לישראל. בשל סיבות אישיות שצצו ברגע האחרון נאלצתי להיעדר, והצטערתי: זה היה אמור להיות טעים, מרתק, נטול בעלי חיים וחוץ מזה, אתם יודעים, לא בכל יום מזדמן לאכול עם מי שהפך לסימלה של תקופה.
למחרת נודע לי שיורופסקי התראיין ל"אולפן שישי". צפיתי באיחור בכתבה, הקשבתי היטב למה שהוא אמר לדנה ויס, ובאופן רטרואקטיבי שמחתי על כך שלא יכולתי להגיע לארוחה. אין לי שום עניין לסעוד לצידו, קל וחומר לכבודו, של אדם שסבור ש"אנשים שפוגעים ישירות בבני אדם או בבעלי חיים צריכים להיות מוצאים להורג".
אני לא מהממהרים להתרגש מפרובוקציות ומביטויים חריפים. "פסטיבל ההתבטאות" שמתרחש בתקשורת הישראלית בכל פעם שמישהו פולט שטות שלא מתיישבת עם ערכי הפוליטיקלי קורקט הוא תופעה מגוחכת. אבל יורופסקי, כך התרשמתי, לא אמר מה שאמר כדי לזעזע או לאתגר את עם ישראל שבע הסטייקים: הוא באמת חושב שמי שהורג בעלי חיים דינו מוות. אני רק לא מבין למה הוא נעצר בעובדי בתי המטבחיים: מה עם שאר המיליארדים שאוכלים בעלי חיים על בסיס קבוע? למה אותם יורופסקי פוטר מעונש? למה שלא נהפוך את כדור הארץ למחנה השמדה המוני וניפטר במכה אחת מכל הרשעים? למעשה, מכיוון שעד לפני שלוש שנים גם אני אכלתי בשר, זה אומר שגם אני בן מוות. זה כבר נהיה מפחיד: גארי רוצה להרוג אותי!
חשיבה רדיקלית יכולה להיות מאתגרת ומפרה. חשיבה טוטאלית עלולה להיות מסוכנת. כשיורופסקי אומר ש"יש דבר כזה רצח מוצדק. אם אתה רוצח מישהו שהורג יצור חף מפשע זה מעשה אצילי, מעשה הגון, מעשה מוצדק", הוא לא שונה בהרבה מיגאל עמיר, שסבר שלגיטימי לרצוח את רבין משום שבכך הוא יציל אנשים רבים אחרים, שלא לומר את עם ישראל כולו. עוולה לא מתקנים באמצעות עוולה אחרת, ואלימות לא עוצרים באמצעות אלימות. את האלימות השיטתית שמפעילה האנושות נגד בעלי חיים צריך להפחית על ידי שכנוע, הסברה, חינוך וחקיקה. יורופסקי, כידוע, הוא משכנע מצטיין במיוחד, עד הרגע שבו הוא מנסה לשכנע שמותר להרוג.
קודם בני אדם, אחר כך כל השאר
כשמשווים את שואת היהודים במחנות למצבם של בעלי החיים בתעשיית הבשר זו אנלוגיה לגיטימית ומעוררת מחשבה. כידוע, יצחק בשביס זינגר אמר ש"עבור בעלי החיים כל יום הוא טרבלינקה", וצדק: עבור בעלי החיים העולם המתועש הפך להיות מחנה השמדה אחד גדול. אלא שגארי יורופסקי לוקח את ההשוואה צעד אחד קדימה – צעד אחד יותר מדי – וקובע, למעשה, כי כל מי שאוכל בשר הוא "נאצי". באותו רגע הוא יורה ברגל של עצמו ושל המאבק החשוב שהוא מנהל. טקטית (אני משער שלא מעט ישראלים נאטמו באותה שנייה להמשך דבריו), ומהותית.
אני משער שהטענה שכל מי שלועס המבורגר הוא סוג של נאצי נגזרת מהתפיסה לפיה אין היררכיה בין בני אדם לבעלי החיים, וכי כל פגיעה ביצור חי היא פשע בדרגה החמורה ביותר. את האקסיומה הוותיקה "כל בני האדם נולדו שווים" מחליפה הטענה ש"כל היצורים החיים שווים".
אולי אני שמרן או סתם חסר לב, אבל בעולם המושגים שלי עדיין יש היררכיה: קודם בני אדם, אחר כך כל השאר. מצטער, גארי, ילד בלי שיער במחלקה האונקולוגית או פליט צמא אחד בגבול מצרים עושים לי כאב בטן יותר מאלף חתולי רחוב אומללים. למרבה הצער והעיוות, רבים מסיקים מסדר העדיפויות הזה שלבני האדם מותר להפוך את בעלי החיים כלי לסיפוק תאוותיהם. אז זהו, שלא. אכילת בשר הייתה אקט מוסרי כשהאדם היה תלוי בצייד למחייתו. מאז עברו כמה שנים, חלבונים וקלוריות חיוניים אפשר להשיג בשפע ממקורות אחרים, והיום אין שום הצדקה מוסרית לתעשיית הניצול האכזרית שכולאת, מפטמת, שוחטת ואורזת בעלי חיים כאילו היו ברגים על פס ייצור בבית חרושת למכונות כביסה.
אם תעשיית הבשר תיעלם מחר, העולם יהיה מקום יותר בריא, יותר ירוק, יותר כלכלי וכמובן הרבה יותר מוסרי. אבל אם הדרך אל העולם האוטופי הזו תעבור דרך נהרות הדם שגארי יורופסקי מצדיק אותם, זה לא יהיה שווה.