אוטוטו שמחת תורה תכנס, ורוגעלך מעצבנים ינופפו לנו עם דגלים בין הרגליים. הרב וצוות סוכניו ייגשו לארון הקודש להוציא את הספרים, לתת קצת חמצן ולאוורר את מלבושיהם. ברגע שהוילון נפתח, הראש הפסיכוטי שלי כבר רואה את מירי פסקל קופצת החוצה. צוות בית הכנסת מרים את המורעבת מהרגליים, ומיד מתחיל קרב הסומו - מי יגיע ראשון וינשק אותה - עד שתידחף לארונה המשמים ותעלם לשנה נוספת.
מירי, מיזנטרופית שכזו, מזהה את ההיסטריה סביבה, את דביקות הידיים והלחי של ההמון, את העובדה שאלפים מושכים בשיערה ורוצים להפשיט אותה. בתמורה, אלא מה, היא מחלקת כאפות. על כל אחת משבע ההקפות, היא מנחיתה כאפות של הארה. היא יודעת שהסיבה שמוציאים אותה לשבע הקפות וכאפות היא כדי לפקוח את העיניים של כל אלה שלא אכפת להם, אותם בני אנוש שמרוב הסחות דעת נוטים לשכוח את הנשמה, ולא שמים לב לאנשים שבזכותם אנחנו רוקדים וצוהלים את שמחת החיים של פסקל ותורתה. במילים אחרות ובציטוט ישיר: "קומי! תתעוררי על החיים שלך!".
מצעד שבע הכאפות של שמחה "מירי" פסקל לשנה החדשה
הכאפה ראשונה: כאפה הפוכה לפנים ולפה היא תנחית על גל אוחובסקי, בשמם של יהודית, פוליקר וסקעת. זאת תהיה כאפה כזאת מצלצלת, שכל פעם שאוחובסקי יחשוב שהשכינה העניקה לו פתחון לוע לייצג את הברואים ומיניותם, הוא יחשוב פעמיים. ככה הוא בטוח יבין שזהותם המינית של אנשים היא לא המוצר שאיתו הוא מנגב את העכוז שלו. הם קודם כל בני אדם, וזכותם המלאה לבחור את הטיימינג שלהם.
הכאפה שנייה: מוקדשת לכונפה אלי ישי, בשם הנכד הכושי המהמם שנולד לבתה העצובה של מירי מהגנן ההורס. הנשמה נוטה לרחם על ילדים, כי זה הדבר היחיד בעולם שלא המדע ולא אף אחד אחר הצליח לפצח, ועל אף מנהיג רוחני, מתיימר או לא, לקבוע את גורלם של ילדי המחר, ולא משנה מה צבע עורם ומוצאם. על רקע זה נלחמו חנה סנש ומיליוני יהודים ובזכותם אנחנו נושמים את ההקפה והכאפה של החג הזה.
כאפה שלישית: פעמיים כי טוב. את הכאפה הזאת ינחיתו תקווה ומירי בזמן החופשה שלהן בלוסט אנג'לס, לרב הקהילה מחב"ד לוס פיליס. הרב מתיימר לחיות את ימיו כשליח רוחני של הקהילה היהודית, אבל רק כשזה נוח לחשבון הבנק הפרטי שלו. אותו רב סירב לברך את חנה, הילדה הראשונה של ביל, איש מקסים ורופא שתורם את מיטב משכורתו לבית הכנסת והקהילה (ואף טורח להגיע כשהרב מזעיק אותו בארבע לפנות בוקר לטפל בילדיו החולים). הרב סירב לברך את חנה כי היא בת לאם גויה, ואלה לא כללי הזרם שאיתו הוא חי.
מצד שני, כשמוניקה רוזנטל ("כולם אוהבים את ריימונד"), שהתגיירה בגיור קונסרבטיבי, תרמה מיליונים לשיפוץ המבנה, הוא חקק את שמה בענק על שער הכניסה למרות שהיא איננה נחשבת יהודייה בעיניו.
הכאפה רביעית: כאפה לשאפה מעולם התחתון למיכל אמדורסקי, שנתנה לראשונה בתולדות המדינה למאפיית הבידור ולעם ישראל להרגיש בלונז' מאניה, יותר הוליווד ממה שאיילת זורר אי פעם תביא לנו. לכאפה הזאת תעלה תקווה לרחבה לרקוד עם פסקל בצעדי חתולה שחורה, וביחד הם ינחיתו על אמדורסקי כאפה של כבוד לעם היושב בציון ובגולה. ג'ורנאל! ג'ורנאל! ג'ורנאל!
הכאפה חמישית: כאפה של געגוע תינתן לשלוש מוכשרות - מזי כהן, שרון ליפשיץ ואלונה דניאל. פסקל תגער בהן ותזרוק עליהן דמעות של עמבה וביצים קשות, על שנעלמו מחיינו מבלי מילות פרידה והשאירו אותנו פה במגדלי אקירוב לשמוע את הטראש דה לה טראש.
הכאפה שביעית: לאחר שפסקל דהרה בקפיצה למרחק את הוואלי, ומי יודע אם תצא מזה בחיים וגם אם לא, כולנו תקווה שהיא תשב ביחד עם ראובן על ספסל ליד ענן ותנחית עליו כאפה המוקדשת ליצחק רבין. הוא לא יידע כמובן מאיפה זה נחת עליו, אבל היא לא אכפת לה. היא יודעת בתוך הערמונית שלה כי רבין היה דואג להביא את שליט כבר מזמן. שמפו! שמפו! שמפו!