הפעם, אני רוצה לדבר על חוויה שעברתי, שהסעירה וערערה את שלוות הנפש שלי. ישבתי בבית קפה וניגש אליי צלם וידאו פפראצי. בלהט הרגע, אמרתי משהו שפגע בו מאוד. במקום לזרוק אור, זרקתי עליו חושך מוחלט. זה ממש ערער את הנפש שלי, הפכתי להיות ממש חלש פיזית, לא הבנתי איך נתתי לאגו ולמרירות להשתלט עליי.
הרמב"ן אמר "כל הכועס, כל מיני גיהינום שולטין בו וזאת מידה רעה להחטיא בני אדם... וכאשר תנצל מן הכעס תעלה צנעה על פניך ותעביר רעה מבשרך". נתתי למקום הגיהינומי להשתלט עליי.
הבלוג הזה אמור לעזור לי בדיוק בדברים האלה. אני כל הזמן מתאמן לא לתת לכעס להשתלט עליי, אבל זו עבודה אינסופית. אז איך כדאי לנהוג ברגעים בהם אין איזון בין האגו לבין עולם הרוח?