הפעם האחרונה שחגגתי את פורים היתה במסיבת תחפושות ומשתה בטירה של ניקול ריצ'י בבוורלי הילס. בדרס קוד של רועה צאן א-לה-המשיח נגררתי אחר העדר עם מוט במבוק, סנדלים תנכיות וגלימה בשכבות. העמלק והיבוסי שנכח במסיבה ניסה לפענח אם ישו ירד מהצלב ובא לנשנש אוזן המן, או שמא משה סיים את קריעת ים סוף והגיע להריע ברעשן. לכאן או לכאן, החוגגים לא טבחו בי על הפרובוקציה הפורימית שלי, כי רובם היו בתור לנוחיות להסניף את אחשוורוש לצד ג'סטין טימברלייק. הפור, הגורל שלי לאותו ערב, היה להשתעמם למוות בתוך התחפושת המושקעת ולפתוח בשיחות עם הכבשים, הנשמות האבודות שהצ'ייסר עלה להם לראש.
ובכל זאת, כמו בכל שנה תמיד ישנה אושיה מפורסמת שבאה עלינו לכלותינו בדמותו של המן הרשע, החל מגיבסון וכלה בגליאנו (תחפושת שאני שוקל לאמץ בכובד ראש!), מעין רמז לבאות מטעם היוניברס, כי טבח היהודים הוא בגדר אופציה מרחפת וכי ההיסטוריה עשויה לחזור ולהכות בנו שוב אם לא נהיה מודעים לשפת האנושות.
משלוח מנות קרב
השנה החלטתי לקחת ברצינות את החג, ובמקום המסכה התרכזתי במצוות משלוח מנות, כמחווה אנושית על טהרת ריבוי האחווה והרעות בעם ישראל בין איש לרעהו. אלא שאצלי המשלוח הוא בחלקו גם מנות קרב, ומלבד המאפים שאני מייצר בשוטף, הכנסתי גם רכיבים שמטרתם היא הארה והערה בגדר השליחות (שהרי משלוח ושליחות באים מאותו השורש).
את המנה הראשונה אני שולח לאלי ישי. רגע לפני שהוא מבין את מהות כיסוי ראשו, שיבין את מהות שליחותו בהיותו בראש ובראשונה בן אדם. על אחת כמה וכמה שיחזור למקורות הבריאה ולהיסטוריה של עמו, ויבין שילדים זרים הם בראש ובראשונה יצירה תמימה של יוצרו, ועלינו להתחשב בה עוד הרבה לפני שיקול הגירוש. הרי גם אנחנו עם נרדף, וגם אותנו גירשו ועדיין מנסים לגרש מכל סמטה אפשרית בעולם. החג הנוכחי מבהיר זאת היטב (חג פורים הוא חג גדול לילדים!) והפור בהיסטוריה של העם הוכח לא מעט פעמים.
משלוח המנות השני שלי הוא לבנימין נתניהו. אני לא טיפוס פוליטי, אבל יש מצבים בחיים שהגיע הזמן לשחרר את היד ולא לקמץ אותה. אני מדבר על גלעד שליט. גם ככה שבט המאיה הכריז על סוף העולם בשנה הבאה, אז אולי רגע לפני חזון אחרית הימים נשיב בחזרה את הילד לאמא ואבא שלו, ובמקום מאהל השבט שהקימו בני משפחתו על אישוניו של נתניהו, נקים אדניות, שיהיה יפה בעיניים, ונגמור אחת ולתמיד עם הסיפור המעייף הזה?
וגם משהו לבקלאבות של האח הגדול
רגע לפני שאני שולח קדאיף בטעם ציאניד לקדאפי העריץ, חפתים לסגירת הלוע של גליאנו, תקווה וחוסן נפשי לילדים הניצולים באיתמר ואופטימיות קוסמית ליפנים, אני אורז את משלוחי המנות לבקלאבות של בית האח הגדול. עבור פרידה ארזתי אוזן המן ממולא בקריז, ולצידו הנחתי רעשן וולגארי שנועד לדפוק על ראשה כל אימת שהיא עולה על חולשותיהם של האחרים - במקום לדווח עליהן בגאווה משל הייתה לזיגמונד פרויד, שתלטף אותן, וכך לא תצטרך להצדיק כמה היא נבונה.
לליהיא אני שולח מנה קלאסית על היותה הכי לא קלאסית בבית. בפעם האחרונה שמעתי אותה צועקת שנופר היא פרחה ולא קלאסית - במונחים של הבימבו מהואלי, הייתי אומר שהגמל לא רואה את דבשתו והפוסל במומו פוסל. כולנו זוכרים מי שכתב את עתי לעיני המצלמות ולא שמר על צנעת גופו. לעמיר וסיון אני שולח מנה של מוצרלה על אי הטעם והריח בנוכחותם. לג'קי אני תורם מלגה בניסן נתיב. ולנופר אני שולח מעטפה עם צ'ק בסך מיליון שקל. אני בטוח שברוח החג הנוכחי היא היחידה שתקנה בסכום הזה מתנות לאביונים. אין לי בזה צל של ספק.