הפייסבוק היה מן הסתם אזור מסוכן עוד יותר לאנשים כמוני (קקים מחייכים?). שם ודאי הסטטוסים אקספריסיביים במידה מוגזמת מהרגיל – נאומים ארוכים ומפרכים בסגנון "זהו יום האהבה העשירי שלי עם שי בעלי האהוב. מאמי אני כל יום אומרת תודה שהכרתי אותך, תודה על הילדים ההורסים שלנו ועל זה שאתה הבעל מספר אחת", ולמטה קישור לשיר "אתה תותח". אלוהים, אם רק הייתי יכול להשיב לאחור את הגלגל, לימיו הראשונים של הפייסבוק, אז אישרתי בטיפשותי את בקשת החברות של כל מי שנראה לי נחמד, וכך נתקעתי עם פיד מלא שגיאות בעברית, וקישורים ל"אתה תותח".
יהיו גם הכתבות בעיתונים, וגם עליהן אני מאמין שאצליח לדלג. כל ההצעות היעילות לבילויים ביום האהבה בבתי קפה ברשפון שמציעים ארוחות זוגיות במחיר משתלם, או לחילופין, לאלה המעוניינים לחגוג באינטימיות, מתכונים לקינוחים רומנטיים בהשראת היום המיוחד. בדרך כלל פבלובה, שזה באמת חתיכת דבר דוחה, עם תמונה של הר מרנג קשה כאבן ובראשו מערום אוכמניות משומרות. הו כן, ט"ו באב, אלך ואכין לאהובי שד גדול עשוי קציפת ביצים.
*
בשנה שעברה היה לי בן זוג בט"ו באב. נדמה לי שאפילו תכננו לעשות משהו, אבל ברגע האחרון הוא היה צריך לעבוד, ואני פתאום נזכרתי שיש לי כרטיסים להצגה עם אמא שלי. "מלאכת החיים", כמה מתבקש.
כשחזרתי הביתה, הוא הרים לשנייה את העיניים מהלפטופ ושאל זה בסדר שהוא גמר את השוקולד שהשארתי על השולחן. לכבוד יום האהבה, מיותר לציין.
"בסדר?", עניתי לו, "בטח שזה בסדר. הרגע חזרתי מקפה הבימה עם אמא שלי, וכל הקירות היו מקושטים בבלונים ורודים. כל דבר אחר הוא בסדר גמור".
השבוע הייתי במסיבת הפרידה מאותו בחור. הוא עזב למחרת את הארץ, ונסע לחיות בניו יורק עם החבר החדש שלו, שזה בדיוק מה שקרה לי מאז שנפרדנו, רק בצפון הישן ומינוס החבר. איחלתי לו שיהיה מאושר שם, והתחבקנו, ולרגע לא הצלחתי לזכור אף אחת מהמריבות שלנו. זכרתי רק שאני זה שהתחיל אותן.
מה שכן, יש לשבח את האקסים שלי על כך שהם מקפידים לעבור מדינה. שלא כמו אצל אנשים אחרים, אני לא נאלץ לפגוש את הפצצות המתקתקות האלה ברחוב, או ברמזור, או אצל הספר, בדיוק כשאני חנוט בחלוק שחור ומכוסה בשיער הגזוז של עצמי, כמו עז. אקס אחד, כאמור, נוסע לניו יורק, ואחר העתיק זה מכבר את מגוריו ללונדון, יחד עם הבחור הנחמד שנישא לו בקנדה. לפיכך אני שוקל להוציא חשבונית בפעם הבאה שאני נפרד ממישהו. חשבוניתותעודה: המכינה לזוגיות טובה מודה לך על סיום לימודיך. כעת אתה מוסמך לנהל מערכת יחסים ארוכת טווח עם מישהו שבאמת מסוגל לאינטימיות, רצוי במדינה זרה.
יש רק עוד בחורבעייתי אחד, ואני מקווה שעד ט"ו באב הבא גם הוא ינדוד לאנשהו, סוריה למשל, או מצרים, משהו עם שלטון מעורער וקצת ירי ברחובות. אולי למאדים, או נפטון. העיקר שיהיה רחוק.
*
מסקנתי היא שעם הבנזוג הבא שלי לא אחגוג את יום האהבה לעולם. נאהב בכל ימות השנה. אני מוכן לחגוג איתו את יום השנאה, אם הוא רוצה. יום קבוע בשנה שבו מותר לשנוא האחד את השני, לשפוט ולבוז זה לזה. לא שנאת חינם. שנאה במטרה לצאת מחוזקים.
על הבוקר אני אגיד לו שהוא בלתי נסבל, שנמאס לי לעשות כאן הכל, שבלעדיי אין זוגיות, ושמי בכלל רוצה להיות במערכת יחסים שבה הוא מרגיש כל הזמן כמו קריקטורה של דרקולה שרוקד ואלס עם גווייה מרוטשת שלא זזה.
הוא יענה לי שזה דימוי מכוער ומפגר, ואולי אם הייתי עושה משהו עם החיים שלי, לא היה לי כל כך הרבה זמן לבחון אותו ולנתח אותו כל היום, ולהפנות נגדו כל מילה שיוצאת לו מהפה.
"מה זה אומר", הוא יזעק, "מה זה אומר עלי שאני בכלל נשאר בתוך הקשר האיום הזה?".
ואני אסכם: "זה אומר שאתה אידיוט".
בסופו של היום, עם שוך הקרבות, נהיה מזוככים ומזוקקים ומוכנים לעוד שנה נפלאה של זוגיות הרמונית (או לחלופין לפרידה בלתי נמנעת, שמיד לאחריה הוא יכיר בחור מקסים שאי אפשר לריב איתו, פשוט כי הוא אף פעם לא צועק, ויחד הם ישכרו דירה ברחוב ברדיצ'בסקי, למרות שהם בכלל חיפשו לקנות, אבל החליטו במשותף לשמור את הכסף לתרומת ביצית). קקי מחייך.