כמה קילומטרים אוויריים בודדים מפרידים בין אוהל המאבק של יוצאי אתיופיה, בכניסה לבית ראש הממשלה, לביתו של סגן ראש הממשלה ושר הפנים, אלי ישי, שהחליט על גירוש שבע מאות פליטים לדרום סודן הבוערת, ומשם לקניון מלחה, זירת ההתפרעות הגזענית של אוהדי בית"ר ירושלים לפני שבוע. קילומטרים בודדים, קו ישיר אחד ובית בוער, הבית הישראלי של כולנו.
אני מניח שכאן הקוראים מתחלקים לתומכים, שרואים במאבק בגזענות המאבק שלהם, ולאלה שמפטירים "עוד שמאלני יפה נפש". אז הרשו לי לבלבל את תמונת העולם הברורה שלכם: החלטתו הראשונה של מנחם בגין, כראש ממשלת הליכוד הראשונה אי פעם, הייתה לקלוט פליטים וייטנאמיים, שנמלטו ממדינתם הבוערת והיטלטלו בין מדינות בניסיון למצוא מקלט בטוח. בגין ראה בהחלטה חובה יהודית ומוסרית ראשונים במעלה. לעומתו, השר ישי משתמש באותה יהדות ממש על מנת לגרש את הפליטים הדרום סודנים לאזורים שכל מדינות העולם, למעט ישראל, רואות כאזורי לחימה מסוכנים.
רוצים גם בלבול אישי? אני מודה ומתוודה, ומסכן את מעמדי מול אי אילו חברים, שהקבוצה האהודה עלי בילדות הייתה בית"ר ירושלים של מלמיליאן, אוחנה, שירזי וחבריהם. אני לא ממשוגעי הכדורגל בשנים האחרונות, ובכל זאת, יש לי עדיין סימפטיה לקבוצה הירושלמית. גם קריאות "מוות לערבים" אינן זרות לי, כמי שגדל בחברה ימנית פריפריאלית ונחשף ל"תחביב" המגונה אי אילו פעמים. אז אני לא קונה נהי על התופעה בקלות, ובטח לא מוכן להשתתף בעליהום על תושבי שכונת התקווה (אחד מכורי מחצבתי), קרית מלאכי (מקום בו התנדבתי שנים) והקטמונים, מצד מי שיש להם את הפריבילגיה להיות רק עם קבוצת הדומים להם.
פוגרום או לא פוגרום?
כעת, בואו נוריד מסיכות. במוקד עומדת שאלה פטריוטית-יהודית ראשונה במעלה. האם הבית הישראלי שבנינו, אחרי אלפיים שנות, יהיה בית כוחני ואלים בו יש שווים ושולטים, ולעומתם את אלה שצריכים להסתתר ולהצניע ולפחד? ואם כך, לשם מה באנו? או שיש גם אפשרות אחרת, והיא איננה רופסת ונאיבית, אלא גאה ואפילו יהודית ופטריוטית.
התפרעות האוהדים בקניון מלחה הציתה ויכוח היסטורי, "אקדמי" ממש. האם זהו פוגרום, כפי שטען חבר הכנסת טיבי, או שזו השוואה מקוממת, כפי שהזדרז להגיב דובר בית"ר ירושלים. הבית בוער, ואלה מתפנים לוויכוחים ברומו של עולם.
ההתפרעות של אוהדי בית"ר איננה פוגרום, לפחות לא בתוצאות. לשמחתנו, אף אחד מן הערבים שהוכו לא קיפח את נפשו. אבל היא מונעת מאותה גזענות אנושית מוכרת ונקלית של מי שמוצאים פורקן לרגשי נחיתות, תסכול וסתם רוע, בהתגוללות על אילו שהם פחות מבני אדם.
אין מובן למלמולי הגינוי הנרפים של מנהיגינו, אם לא ישכילו לייצר תוכן בבית ששם את הציוויים "ואהבת לרעך כמוך", "צדק צדק תרדוף" ו"את הגר, היתום והאלמנה" על הדגל המונף מעל הבית הישראלי. עד אז, הדגל הגזעני השחור הוא זה התלוי מעלינו והבעירה תשרוף, עד מהרה, את כולנו.