אירועי השנאה בערי ישראל הולכים וצוברים תאוצה. ברוכים הבאים למחמם החצי- רשמי של חורף 2010-11, פסטיבל השנאה הישראלי.
מטרות לשנאה הרי לא ממש חסר: חרדים, עולים, מזרחים, אקדמאים ומעל כולם ערבים ומהגרי עבודה, חוקיים ושאינם חוקיים. אירועים פסטיבליים גם הם בשפע: מכתבי רבנים, כנופיות רחוב להכאת ערבים לעת מצוא, כנסים, הפגנות רחוב נזעמות, שלטי חוצות ועוד ועוד.
יש אלטרנטיבה "שפויה", בנוסח ישראלי אותנטי, למי שמאס במופעי התאומות וגמדי הריאליטי. הפסטיבל הנודד פצח בסיבוב הופעות מאילת ועד ערד, בואכה בת ים ודרום תל אביב ועד ירושלים, כרמיאל וצפת.
כן, אני יודע. אם ה"זרים" וה"מסתננים" היו אצלי ברמת אביב הייתי מדבר אחרת. מה לעשות שמעולם לא התגוררתי צפונית לקרית מלאכי ועליבות ומצוקה חברתית לא ממש זרים לי. גם הטיעון "שכחת מה זה להיות יהודי" לא ממש יעבוד במקרה שלי - מסורתי היום ודתי ובן ישיבה לעילא ולעילא בעבר.
המעניין הוא שבעיני דווקא היהדות שברמ"ח איברי ושס"ה גידי היא הזועקת: אל תשלחו ידיכם! פירסו לגר, ליתום ולאלמנה! היהדות הייתה אולי הראשונה שכיבדה את האדם באשר הוא, העזה לפרק מבני כוח והון (שמיטת קרקעות וכספים, יובל...) ויצרה סט של נביאים שדרשו יושר וחסד, הרבה לפני דקדוק בטקסי הדת.
אני גם מבין לליבם של תושבי שכונות הדרום בתל אביב. הם, השקופים כל ימות השנה, צריכים לשאת על גבם את נטל החוליות החלשות, תתי האדם שביננו. לא במקרה כיכבו, בשכונת שפירא, כרזות "לשמור על הבנות" לצד "בלחם יבש את ביבי נגרש".
יש מי שמלבה את האש
ובכל זאת, אני מאמין שדווקא מבני העניים תצא תורה. שתלבלב האמת הפשוטה ששנאה תוליד שנאה, וקרבת העובד העשוק לפליט ולשב"ח הפלסטיני קרובה בעשרות מונים מקרבתו לשרי ממשלה שוכני אקירוב ורבנים מקדשי אדמת המולדת. אני מאמין שההבנה שיש מי שמרוויח ממופעי השנאה ויש מי שמסית ומלבה אש שלא נדע לכבות, עוד תופנם בנו.
לאחרונה שמעתי את ראש משלחת משטרת ישראל להאיטי. הלב התרחב ממש למשמע ההתגיסות, לטובת הרעבים, הילדים ומחוסרי הבית, לייצוג ההומניטרי של ישראל במקום בו אדם הוא אדם. לכל אחד מאיתנו שמור זעזוע לשנאה המופנית כלפי ה"דומים" לנו או סתם שנאה המופגנת ברחבי העולם שאיננו אנחנו.
יש בנו הבנה גדולה לשנאה הקרובה לנו. זו אינה גזענות, אלא מאבק ביטחוני. זו איננה שנאה, אלא התמודדות עם איום אסטרטגי. האמת המרה היא שבשם אותם תירוצים בדיוק פעלו ויפעלו גזענים, לאומנים, אנטישמים ופורעים בכל מקום. אלה גם אלה, אגב, יתייחסו לנשותיהם, ה"בנות", כחפץ המסמן טריטוריה לאומית ויקראו בשם ההגנה עליהן להרבות אלימות ושנאה.
הפתרון היחיד, אגב, הוא כיבוי הלהבה במהירות וביעילות. רק נחישות מנהיגותית ואפס סובלנות כלפי מסיתים ומדיחים, שונאים ופוגעים, תשיג את המטרה. זאת, בצד קידום אמיתי של חברה משותפת במרחב הישראלי הקטן והמיוזע, מתוך הבנה שכולנו בספינה אחת לשנים רבות, לצערנו או לשמחתנו ועתידנו אבדון משותף באם נמשיך לנסות ולהשליך האחד את השני מהסיפון.