לכבוד: חברות וחברי הכנסת שלי,
שלום לכם. שמי אבי ואני אזרח מוטרד. אשמח אם תקדישו חמש דקות לקריאה של הדברים הבאים, בניסיון להבין מדוע. אני נמצא לא מעט במסדרונות מקום העבודה שלכם, ויש בי כבוד עמוק לתפקיד חבר הכנסת. מצאתי את עצמי לא פעם מתווכח עם חברים, אקטיביסטים, נהגי מוניות ושאר אנשים בדרכי מהכנסת וחזרה. מנסה לשכנע שיש תוחלת למוסד הדמוקרטי הנבחר שלנו. לשכנע שיש חברות וחברי כנסת שרואים את טובת האזרחים לנגד עיניהם. לשכנע שיש אפשרות לשוחח עם בית הנבחרים, לצאת בחיים ואפילו להשפיע.
בהתנדבות מוחלטת, מתוך אזרחות טובה ורצון לחזק את המוסדות הדמוקרטיים שלנו, שימשתי לכם שגריר בהקשרים רבים ומגוונים. אבל אני מודה שלאחרונה נחלשתי. אני עדיין מנסה למצוא את שמינית הכוס המלאה, וודאי לא מוחא כפיים לאמירות כגון "כולם מושחתים", אבל המשך השגרירות שלי מוטלת בספק.
בחיי החברתיים והמקצועיים אני מנסה לקדם את ערכי הצדק החברתי, הדמוקרטיה והחברה המשותפת. אנחנו לא בתקופה הכי טובה לערכים הללו, אבל אני מאמין בן מאמינים ולפעמים אין לי על מי להישען, אלא עליכם. הייתי שותף להקמת שדולות לחברה וסביבה, דיור ציבורי, העסקה ישירה. שותף לדיונים בנושא חוק החופים, תמלוגי הגז, תכנית ויסקונסין, גיל הפרישה לנשים, ועדות הקבלה ועוד ועוד. פעמים רבות יצאתי מאוכזב, אבל השתמשתי באכזבה כדי לחזק את המוטיבציה לארגן אזרחים, לקדם קמפיינים ולייצר שותפויות עם חברות וחברי כנסת, מכל סיעות הבית, כדי להצליח בפעם הבאה, או זו שאחריה.
זלזול, ייאוש וניכור
אבל המהלכים הקואליציוניים האחרונים חשפו אותי לעובדה מצערת וחותכת: אתם כבר לא מעניינים את הציבור. המהלכים, מבריקים או מסריחים, לפירוק המפלגה הגדולה בבית, יחד עם נדידת חברי הכנסת, הקמת סיעות, חתימה על הסכמים קואליציוניים שלא שווים את הנייר והדיו (ודאי במחירים העכשוויים), הפכו את כנסת ישראל לפלנטה אחרת. לא די במהלכים המפלגתיים הסתומים, שהיה צורך במחשבון כדי להבין, באות גם הגזירות הכלכליות. יד אחת מרעיפה כספים על מועצות דתיות, כוללים וכמובן תוספות ביטחוניות עלומות, ויד שנייה חונקת אותנו בהעלאת מיסים. ללא דיון רציני אחד בתקציב המדינה, אנחנו ממשיכים לשלם את המחיר.
כמו בסיפור הידוע על ספינת השוטים, נדמה שהסיפור השולט ברחוב הישראלי הוא שמדובר בקבוצה הזויה ומנותקת שחיה ברחוב קפלן, מקיימת טקסים לא ברורים שאמורים לשמר כח כזה או אחר, וכל זה נוגע באופן רופף מאוד לחיינו.
יש מי שאומרים שהמחאה החברתית האמיתית צריכה להיות ביום הבחירות. נדמה לי שהם הפכו למיעוט מול מי שחושבים שספינת השוטים, שהרימה עוגן, כבר לא תשוב לרציף. יהיו בחירות או לא, תמשיך הקואליציה העכשווית לכהן עוד חודש או עשור, תיבחר מפלגה כזו או אחרת – כל זה לא נוגע לנו.
לכאורה, זה מצב נהדר לכם. ללא ביקורת אמיתית, ללא ערעור היציבות המדומה. מצב אידיאלי ודאי לאנשי הקואליציה. למעשה, אנחנו בשפל דמוקרטי חסר תקדים. על פי מדד המשפחה, החברים שלי ונהגי המוניות, הייאוש והניכור אוכל בכל פה ומייצר החלשה מאוד גדולה של המוסדות הדמוקרטיים שלנו. זלזול, ייאוש וניכור כלפי המערכת הפוליטית הם הרסניים, כי הרי מדינה מבוססת על הסיפור והיצירה המדומיינת שלנו של מדינה מתוקנת, בה יש תהליך קבלת החלטות מסודר, המחייב את כלל המערכות השלטוניות ומקבל לגיטימציה לכפות אותן בכח. כל זה הולך ומתפורר, ואתם ממשיכים להפליג הרחק הרחק.
עצה מהשגריר שלכם: אל תיכנעו לסחף. אחדו שורות להצלת השקיעה. תפסיקו את משחקי הכח והכבוד המכוערים, ולא משנה מאיזו מפלגה אתם. אחרת, לא רק שתאבדו את מקום העבודה שלכם, אלא גם תחריבו כל משמעות ותוכן שהיו, וצריכים להיות, בו.