כך או כך, ודאי יכולתם להבחין שהתחפושות שיכולתם להשיג בכעשרים-שלושים שקלים אך לפני חודש, דילגו כבר לכיוון המאה שקלים בשבוע האחרון. חווית קניות לכל המשפחה, כולל אביזרים, יכולה לעלות לנו בקנס של מאות רבות של שקלים. הכל לטובת כמה שעות של קרנבל פורימי בבתי ספר ומסיבות.
אז יוקר המחיה ודאי לא נפתר עם הוזלת שמנת 38%, אבל לא צריך להמתין להוזלה עונתית של ירקות ופירות, או לוועדת הבדיקה המיוחדת שמשווה מחירים עם מדינות העולם, כדי להבין שהכסף שלנו נעלם גם בנסיבות "המיוחדות" הללו, נוסח הפורים (ופסח. ושבועות. וסילבסטר. וחופשת הקיץ. וחגי תשרי. ועוד ועוד. ועוד).
אז מה עושים, גם אם לא הצטיידנו מראש בתחפושת? קחו כיוון. זוכרים את הסיפור על מרק הכפתורים? הסיפור על המרק שהחל במים וכפתורים בלבד ועם כל ירק ותבלין שהוסיפו החברות והחברים בקהילה, הלך והשביח, עד שהסתיים בחגיגה משותפת וטעימה במיוחד. גירסאות גיאוגרפיות שונות לסיפור, מוכרות כמרק אבן או גרזן.
אז לא חייבים להיות בתיה עוזיאל ואפילו לא להכניס כפתורים לסיר. אצלנו בישוב, תוך שלושה ימים, טיכסנו עצה ואירגנו שוק קח-תן לתחפושות. השוק מבוסס על נתינה בחינם אבל יכול לאפשר גם מכירת תחפושות שלמות ומושקעות במחיר סמלי.
הוספנו מוזיקה, שתיה חמה וקרה, פינת יצירה והנה הרווחנו אחרי הצהריים קהילתיים תוססים ומשמחי לב וגם יצאנו כולנו עם תחפושות ואביזרים. כביסה קלה ואולי תיקון פשוט והנה יש לנו תחפושות לפורים הקרוב. באזור שלנו, אזור שדרות, התקיימו עוד כמה שווקים כאלה והעיר שושן צהלה ושמחה.
עד כאן המשל ומה הנמשל? באמצעות חיבור קהילתי, בו כל אחד נותן את הדבר הקטן שיש לו, ניתן לחולל פלאים. כן, מוסרי ההשכל הפשוטים שאנחנו מלעיטים בהם את ילדינו בגנים ובבתי הספר יכולים להפוך למציאות חיה. וגם לחסוך לנו לא מעט כסף. פורים שמח!