ולמה נזכרתי בסיפור המלבב על הילדה שניצחה את גדול הדור? כי כבוד שר אוצרנו, מר יאיר לפיד, מזכיר לי את רבי יהושע. לפיד הלך באחת הדרכים הקלות ביותר שהיו לפוליטיקאי ישראלי אי פעם. הוא כבר יכל לראות את החומות המגנות על תואר ראש הממשלה בהישג יד. ודווקא עכשיו הוא כושל, מסתבך ולא מפספס אף הזדמנות לפספס הזדמנות.
הנה, למשל, תכנית הדיור הלאומית. לפיד, שטען שניתן לקצץ בשליש את מחירי הדיור בתוך חצי שנה (שחלפה עברה, במה שכינה שר השיכון "שנה מבוזבזת") מקדם סוף סוף את החקיקה בנושא. החוק להקמת ועדת דיור לאומית יגיע לאישור הממשלה היום, בדרך לאישור בכנסת והשקת התכנית. אבל מה בינה ובין סיוע ממשי למעמד הביניים? מה בינה ובין אותו קיזוז דרמטי במחירי הדיור? כנראה שלא הרבה, לצערנו.
לרגל יום המשפחה פרסמה הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה נתונים משפחתיים- כלכליים. מסתבר שכארבעים אחוז מהמשפחות הישראליות לא ממש מצליחות לעמוד בקשיים הכלכליים ובמסגרות השכר הנמוכות מול יוקר המחיה המאמיר. מסתבר שעיקר ההוצאה המשפחתית היא על דיור. כאשר ברבע מהמשפחות הישראליות, אילו שמתחת לקו העוני, מוציאים כשישים ושבעים אחוזים מההכנסות על דיור! מדובר בעוד שיא ישראלי שלילי שהכותרות הבומבסטיות שעוד יצאו מקבינט הדיור של לפיד, לא מתחילות אפילו לדגדג.
כאן המקום לשאול מדוע. הרי מדובר בבניית 150,000 יחידות דיור להשכרה באופן זריז ומהיר. לכאורה, הברקה ופתרון קסם למשבר עמוק. הייתי שמח מאוד להסכים ולקוות שתתגשמנה כל התקוות. אלא שהתכנית שתוגש ביום ראשון הקרוב לממשלה לא כוללת כל מרכיב שיבטיח מחירים שפויים למשפחות הנאנקות: לא דיור בר השגה, לא מחיר מטרה ולא דיור ציבורי. מה כן? עשרות מקבצי דירות כעורים ומנותקים בשולי הערים, בשדות ושמורות טבע שיאבדו לנו לבלי שוב, ויהפכו לעוד מכרה ליזמות ישראלית וחו"לניקית זריזה. עוד הזדמנות לדירות נופש, דירות להשקעה, דירות להשכרה במחיר מופקע ויצירת שכוות מנותקות מחינוך, מסחר, רווחה, תחבורה ותעסוקה.
תכנון הוא עניין מדוד ושקול. הוא יכול להיעשות במהירות, אבל חייב להיעשות באופן נבון ואחראי. עדיין לא מאוחר לוותר על קיצורי הדרך שיהפכו לבכיה לדורות בעוד רגע ולקדם תכנית ששמה במרכז את הצרכים של אזרחי ישראל כולם ולא רק של המאיון העליון. הגיע הזמן לבחור בדרך הארוכה, שתתברר כקצרה וטובה.