את איתמר אני מכיר כבר שנים, כאשקלוני מלידה, עוד מהניסיון הקודם שלו לכבוש את כס ראש העירייה. בנובמבר 2013 הוא נבחר לבסוף לתפקיד, כסוג של תקווה צעירה ורעננה. השנה הראשונה שלו בתפקיד מאופיינת בתזזיתיות משכנעת. האיש בא לעבוד וגם אם הוא שולף מהר מדי ורץ לספר לחבר'ה בפייסבוק, בהחלט ניכר שהוא מתאמץ.
והנה, בעת שהזירה הירושלמית בוערת וכולנו כואבים את הרצח הנורא בבית הכנסת בהר נוף, הזדרז שמעוני להיענות ללחץ מספר הורים (בניגוד לעמדת יו"ר ועד ההורים העירוני) ולהודיע שיפסיק את עבודת הפועלים הערבים בגני הילדים בעיר. אותם פועלים שלמרבה האירוניה, בונים ממ"דים, על מנת לשפר את מיגון הגנים. כמובן שמדובר באיוולת גמורה. זו החלטה לא-חוקית, לא מוסרית ואנטי-יהודית. חבל שלא היה בקרבת ראש העיר הצעיר מי שינער אותו ויסייע לו לרדת מן העץ הרקוב הזה, במהירות. ההתקפלות שלו הבוקר, עם עוד התפתלות וגרירת הילדים למתנ"סים, מביכה, אבל צפויה.
בוקר טוב נתניהו
כל זה נכון וחשוב, אבל שימו לב מי ניער את העץ הגבוה, עליו טיפס שמעוני. חשובי הפוליטיקאים שלנו הצטרפו למקהלה המגנה. אז מי היו לנו שם? נפתלי בנט, שהכריז בזמנו שהפלסטינים הם 'רסיס בישבן' ושיתף את כולנו שבעבר "הרג המון מחבלים ערבים אין עם זה שום בעיה". כמוהו גם מירי רגב, ששולחת את עמיתיה, חברי הכנסת הערבים לעזה כל שני וחמישי, וקראה להעמיד לדין את חבר הכנסת גטאס, בגלל שנאם בכנסת עם כאפיה על צוארו. וראש וראשון ראש הממשלה נתניהו, ש'ניכה' במהלך הבחירות ערבים וחרדים, על מנת להדגים את חוסנה הכלכלי של ישראל, ושלח לא מכבר את ערביי ישראל המפגינים לפלסטין.
אז למה קפץ לכל אלה האיתמר שמעוני, אתם שואלים? כי הוא מטרה נוחה. מלבין קל ופשוט. הוא איננו דורש פעולה עמוקה לשילוב ערביי ישראל בכלכלה ובחברה הישראלית, לא הקצאת תקציבים ותקנים, לא פעולה כנגד מבצעי "תג מחיר" כטרוריסטים וודאי שלא מימוש אותו "אופק מדיני חדש", עליו דיבר ראש הממשלה רגע אחרי "צוק איתן". הוא חלש, הוא סטריאוטיפ ישראלי של גזען (הרי אנשי הפריפריה המזרחיים הם חשודים מידיים בנושא, לא?), הוא במה עליה מייצרים עוד חצי כותרת לעטיפות הדגים של מחר.
אז ממשלה יקרה ומסיתים מקצועיים: לכו לנבוח על עץ אחר. הנחו את רשויות החוק לטפל בשמעוני ובדומיו, אם יצוצו. הניחו לנו להתמודד ציבורית עם ראש העיר הפופוליסט שלנו (מוזמנים להצטרף לדף החדש 'אשקלון אומרת לא לגזענות') ותתרכזו בלסור מהרע שאתם יצרתם ולעשות טוב, באופן רציני, אחראי ונחוש. כי, בכל זאת, מדובר בעתיד של כולנו כאן ולא נראה שאתם מקדמים אותו באופן מיטבי.