חדי העין הבחינו בדיווחים, מינוריים יחסית, על פגישה שערך שר האוצר עם "ראשי המשק". השר אירח לאחרונה את הקבוצה על מנת לפרוס בפניהם את עקרונות ועיקרי התקציב הדו-שנתי החדש, הצפוי להיות מונח השבוע על שולחן הכנסת. המפגש תואר כ"פורום סגור", ומאוחר יותר דלפו ממנו דיווחים על דיונים ערים מסביב לאוכלוסיות "הכלכלה השנייה", ערבים וחרדים.
בדיקה קצרה מגלה כי "ראשי המשק", שם הקוד לאלה שמלווים את חיינו הציבוריים במשך כמה עשורים, מאוגדים כיום במסגרת פורום עם סף כניסה - בעלי ומנהלי חברות בעלות מחזור שנתי של למעלה מ-200 מליון שקלים. בהחלט מועדון שגראוצ'ו מרקס היה מהסס לומר עליו "לא הייתי רוצה להיות חבר במועדון שמקבל אותי".
אפשר להיזכר ב"ראשי המשק" העולים לרגל לראשי ממשלות וקוראים להקמת ממשלות אחדות, קיצוצים בתקציבי רווחה, הפחתה במיסי חברות ואפילו קריאה שלא למנות אנשים המזוהים עם תפיסה סוציאליסטית, נוסח עמיר פרץ, לתפקיד שר האוצר.
נציגי העובדים ראויים לא פחות לתואר "ראשי המשק"
אני מקווה שאני לא נתפס לנאיביות, אבל נדמה לי כי הדמוקרטיה, כדברי לינקולן בשעתו, היא שלטון האזרחים, על ידי האזרחים ולמען האזרחים. הביטוי הפורמלי (אם כי לא מספיק בעליל) הוא בחירת נציגים לניהול המטרות החברתיות ומשאבינו הקולקטיביים. משום מה בוחר שר האוצר שלנו, נבחר ציבור בעצמו, לעקוף ולהקדים דיון בבית הנבחרים הישראלי בפגישה סגורה עם בעלי הון ונציגיהם.
שר האוצר, שהציג עצמו באחד מראיונות החג כמי שנפגש עם "כולם" (על רקע הגעתו למשרדו של נוחי דנקנר לפגישה), לא בחר להיפגש עם נציגי ארגונים חברתיים, עם אנשי אקדמיה בעלי גישה ביקורתית יותר או פחות, עם ראשי רשויות (שעסוקים כרגע בסכסוך מול אותו משרד האוצר) או עם נציגי העובדים במגזר הממשלתי (שהכריזו אף הם על סכסוך עבודה לאחרונה) ובמגזרים אחרים, על מנת לפרוש בפניהם את התקציב שינהל את חיינו הציבוריים בשנתיים הקרובות. הבחירה הפוליטית שלו הייתה להיפגש עם "ראשי המשק".
ראוי גם לתהות על כותרת "ראשי המשק" שהדביק הפורום הנ"ל לפעילותו. לדעתי נציגי עובדים מרכזיים, ארגונים חברתיים בעלי השקפה ומעמד קהילתי, מנהיגים פוליטיים מהשלטון המקומי ואנשי משרד האוצר ראויים לא פחות, ואולי אף יותר, לתואר כזה. הם הרי אלו המאפשרים את המערכת בתוכה משגשגים, באופן חסר תקדים, אותם טייקונים כלכליים.
הגיע הזמן שתיפגש עם החברה האזרחית
מפלטפורמה צנועה זו, אני, אבי דבוש, שאינני מ"ראשי המשק" בכל הגדרה מקובלת, קורא לשר האוצר של כולנו להשקיע מאמץ בדיוני הכנסת הקרובים ולפנות זמן למפגש אחד, לא יותר מזה, עם נציגי החברה האזרחית, לפורום פתוח, שקוף ומתועד לדיון בתקציב המדינה.
אני מוכן אפילו להסתכן ו"להפקיר" בידי כבוד השר דוגמאות לנושאים שוודאי יעלו בפורום כזה: הפגיעה בהליך הדמוקרטי על ידי תקציב דו שנתי וחוק הסדרים מורחב, הצמצום המתמשך בתקציבים חברתיים, מדדים נוספים לצמיחה הכוללים איכות חיים והון חברתי, מימדי העוני ותופעת העובדים העניים, הפערים הסוציו-אקונומיים המתרחבים, שכר מינימום ושכר בכירים, העסקה קבלנית נצלנית על ידי המדינה ועוד. אני משוכנע, בכנות, שישנו סיכוי אמיתי להתגייסות של שר האוצר לעניין.
>> הפוסט הקודם שלי: חברות הגז מפנות את הגב לציבור
אבי דבוש הוא מנהל התחום הפרו-אקטיבי בשתיל ומרצה במכללה החברתית כלכלית