יוזמת רכבת ישראל למנוע נסיעות חינם מחיילים בשעות השיא של יום א' נתקלה בביקורת חסרת תקדים. כולנו התאחדנו בדאגה ובחיבוק לחיילים ה"מסכנים" והמופלים לרעה מחד, ובביקורת קטלנית על הרכבת שהתחפשה לחברת אוטובוסים לעת מצוא מאידך. הביקורת על המהלך מצטרפת לצניחה באמון ובאהדה לרכבת ישראל, שתופסת את מקומה בצמרת החברות המושמצות בישראל. אם תחשבו על זה, אגב, רובן ככולן חברות ממשלתיות.
סגירת דלתות הרכבת לנסיעה חינם לחיילים שמה בפוקוס את אחת מקבוצות הלקוחות המשמעותיות של רכבת ישראל, אבל אסור לשכוח שרבים מאיתנו נזקקים לשירותיה באופן יומיומי. משאל שערכה התנועה הירוקה חשף את הקשיים איתם כולנו מתמודדים כמשתמשים ברכבת: 89% מהמשתמשים הקבועים מדווחים על צפיפות כבעיה שכיחה בנסיעות, 74% מדווחים על איחורים כרוניים. הנסקרים הצביעו על התדירות, הצפיפות ומחירי הנסיעה הגבוהים כבעיות המרכזיות, אותן צריכה רכבת ישראל לפתור באופן מידי.
כלומר, מדובר בבעיה עמוקה ורחבה, יותר מעומס בשעות שיא, אותה צריך לפתור. איך שלא נסתכל על זה, החברה הממשלתית הישראלית לרכבות חולה, והיא רק חלק מן המחלה של מערך התחבורה הציבורית בכלל. מערך זה, שייעודו צמצום פערים גיאוגרפיים, פערים חברתיים וכלכליים, זיהום אוויר, פגיעה בשטחים פתוחים ותאונות - לא ממש מתפקד.
בקרוב - אסון הכרמל
בשנה האחרונה השכיל שר התחבורה לגלגל מעליו את האחריות בכל מה שנוגע להתנהלות הרכבת. כבוד השר שכנע אותנו שהנהלה בעייתית ועובדים לא יעילים, הם הם הסיבה לתקלות, לאיחורים, לתאונות ולשביתות. מאוד נוח למשרד התחבורה ולממשלת ישראל שנשכח שכולנו בחרנו בהם על מנת שינהלו, יקדמו ויישאו באחריות לאיכות מערך הרכבת. העובדה שרכבת ישראל משתמשת במאה אחוז מן הקרונות שלה ובתדירות הגבוהה ביותר האפשרית בימי ראשון בבוקר, ובכל זאת לא מצליחה לספק את הביקוש - היא תוצאה של תכנון לקוי, הזנחה וניהול גרוע בכל הנוגע להנחת מסילות ברזל ורכש קרונות ורכבות. בזה לא אשם רק השר ישראל כץ, שר התחבורה בשלוש השנים האחרונות, אבל הוא מצטרף לרשימה ארוכה של שרי תחבורה בעשור וחצי האחרונים. כולם, אגב, כיהנו לתקופות קצרות ממנו בתפקיד.
עוד משרד שמשחק, כרגיל, תפקיד מרכזי בנושא הוא משרד האוצר. האוצר חותר להפרטת תחזוקת הקרונות, ולטענת העובדים להפרטה זוחלת בכלל חלקי החברה. הפרטה כזו הובילה בכמה מקרים בעולם לקטסטרופות בתחום הבטיחות והשירות. במקביל, מתקוטט המשרד ונלחם על כל שקל שנוסף לבניית תשתיות התחבורה המפגרות של ישראל. מצלצל מוכר? מישהו אמר מערך הכבאות ולא הבין?
בסופו של ענין, אנחנו נשארים עם חברה ממשלתית, שקל לשנוא ויש מי שמעודד אותנו לשנוא, שנדחפת להציע פתרונות טווח קצר לבעיות עומק אסטרטגיות. יתכן שהיא יכלה להוציא תחת ידה פתרון מתוקן יותר, למשל הצעת מערך הסעות כחלופת רשות לחיילים, שגם הם לא ששים להצטופף מדי יום א'. אבל אסור שנשכח שיש כתובת ברורה לאחריות, ושרכבת ישראל היא החברה של כולנו, שמנוהלת על ידי הנבחרים שלנו. בזמן שפעמוני הבחירות מצלצלים, יש לתובנה הזו יתר משמעות.