ראשיתו לפני שנה כמעט. לאחר התפרקות קואליציית נתניהו-מופז קצרת הטווח חיזרו נתניהו-שטייניץ על פתח מפלגות הקואליציה בניסיון לקושש תמיכה בטיוטת התקציב. הדלתות שנטרקו עליהן היו חד משמעיות: כל פוליטיקאי ישראלי שפוי לא היה מוכן לתקציב גזירות שכזה ערב בחירות.
הבחירות הוקדמו לינואר והנושא הכלכלי-חברתי זכה לעדנה, נישא על גלי המחאה והעניין הציבורי החדש בדרך שעושה הכסף שלו וביעדיו הסופיים. עדנה, אך לא הרבה מעבר. עוד נצטרך לעשות הרבה עבודה כדי שהשיח הכלכלי-חברתי יהפוך להיות עמוק ומשפיע בפוליטיקה הישראלית. מהלך לשנים קדימה. במבחן התוצאה הקלישאה המובילה לעניין היא "באתי, ראיתי, כבשתי". שר האוצר הטרי, יאיר לפיד, נישא על גב המחאה ו"אחיו העבדים", וביקורת על הפוליטיקאים "הישנים".
בסופו של עניין נדמה שהפוליטיקאים הללו, נתניהו ושטייניץ, הם שעיצבו את התקציב שיאיר לפיד מכר לכנסת ולחברה הישראלית בכישרון לא מבוטל. בחלוקת 800 מיליארדי השקלים שלנו, רק חדי עין יבחינו בהבדלים בין הטיוטה המדוברת ערב הבחירות ובין התקציב שהגיש האוצר בראשות לפיד. עם חדות עין לא קונים במכולת.
ומכאן לחצי הכוס המלאה: הציבור הישראלי איננו הציבור ערב מחאת קיץ 2011. הרבה יותר מעורבות, הרבה הפגנות, פעילות רשת ובעיקר הבנה חדה בהרבה לגבי מה נכון ומה לא, איפה באמת הכסף ומי נדפק מהמהלכים המורכבים וה"מקצועיים" שמוכרים לנו נבחרי הציבור.
הרפובליקנים הישראלים
בחודשים האחרונים התנהל מאבק ציבורי נחוש לטובת תקציב חברתי וכנגד שורת ה"גזירות" החברתיות שרקחו במשרד האוצר ובממשלת נתניהו השלישית. אילו ששמו במוקד (המטרה) את האדם העובד.
כך הצליחה קואליציית פעילים וארגונים לגבות מהלך של חברי קואליציה ואופוזיציה בכנסת לטובת ביטול סעיפים שקיצצו סבסוד של מעונות יום וצהרונים (כדי לתמוך בעבודת אימהות), מס על משפרי דיור במחירים נמוכים (עד מיליון וחצי זה נמוך בשוק המטורף דהיום), מס על עקרות הבית ואפילו הצליחו לרכך מעט את קיצוץ קצבאות הילדים.
יכולים להציץ על מוקד הרשת העיקרי במאבק, בוחרים תקציב חברתי 2013-14. נחישות תביא להצלחות גדולות יותר בסיבובים הבאים, אבל בינתיים הרפובליקנים, נתניהו, לפיד ובנט יכולים להיות מרוצים ולדהור לעבר השקיעה או הזריחה על קואליצית הטלאים שלהם. אז מכה קלה בכנפי יש עתיד או ראשית צמיחת גאולת קואליצית האדום- שחור? ימים יגידו.