צ'מעו סיפור: בחודשים האחרונים של השנה שעברה נלקחו כמה אלפי שקלים מאשתי, לטובת מס הכנסה, שלא בצדק. למרות ניסיון מהיר, לא הצלחנו לתקן את הטעות מיידית, וכך נסגרה השנה, כאשר מדינת ישראל חייבת לנו את אותו הסכום.
כמו כל אזרח חיובי, פנינו למשרדי מס ההכנסה מיד כשקיבלנו את טפסי המס השנתיים, בסביבות אפריל. היות ואנחנו מתגוררים בפריפריה, מרחק חצי שעה נסיעה מהמשרדים הרלוונטיים, נזקקנו לסיוע משפחתי בעניין. הכסף, הנחוץ לנו בימים אילו כאוויר לנשימה, לטובת תשלומים על חינוך (חינם? מצחיק), מזון, תחבורה ושאר מותרות, נראה קרוב מתמיד.
והנה, כעבור כמה שבועות התבשרנו שיש להעביר עוד טפסים למס ההכנסה. פעם אחת גם את כלל המסמכים שלי (מצחיק. אלו אותם מסמכים שקיימים אצלם ממילא), ופעם אחרת מסמכים נוספים על קופות גמל, שכר ושאר ירקות.
לאחר שהתחמשנו בכלל המסמכים והטפסים, כארבעה חודשים לאחר שהתחלנו את המסע, הגענו פעם נוספת למס ההכנסה, ו-הפתעה: הפעם מס ההכנסה של מדינת ישראל דרש מאיתנו אישור תושבות. האבסורד הלך והתגלגל. כעת אנחנו מחויבים להנפיק אישור מיוחד המצריך נסיעה למשרדי המועצה. זאת, כאשר משרד הפנים של מדינת ישראל הנפיק לנו תעודות זהות כבר לפני מספר שנים (כמובן שדרש וקיבל אישורי תושבות), חברת החשמל משגרת אלינו חשבונות של אלפי שקלים בשנה ואפילו נענית. תאגיד המים, משרד השיכון, משרד התחבורה ואפילו הביטוח הלאומי, כולם משוכנעים שאנחנו מתגוררים ביישובנו. רק למס ההכנסה זה לא מספיק. אגב, זה אותו מס הכנסה שמעניק לי זיכויים על סמך התושבות שלי באותו הישוב ממש. אבל למה לחבר בין העובדות?
"נראה לך שאני ארים טלפון למשרד ממשלתי?"
והנה, זכיתי לטלפון מפקידת מס ההכנסה. הגברת מבשרת לי שיש להעביר אליהם בהקדם אישור תושבות. אמרתי שנביא וציינתי שיש בכל הסיפור הזה בעייתיות מסויימת. היא הגיבה ב:"אל תנגן לי על המצפון". עניתי שאני לא מנגן, אבל חשוב לי שתדע זאת כפקידת ציבור. ובתשובה נעניתי: "נראה לך שאני ארים טלפון למשרד ממשלתי?". עניתי: "למה יותר סביר שאבזבז עכשיו חצי יום כדי להביא אישור תושבות?" באותו הרגע היא ניתקה את השיחה. בחיי!
ומה מוסר ההשכל? לא, לא כל הפקידים חסרי תבונה ורגישות. הם גם ודאי לא מושחתים. וכן, אנחנו נגייס את זממנו ונשיב את החובות האבודים שחייבת לנו המדינה. אבל, יכולתי לציין לעצמי שאדם מוחלש ממני, שאין לו למשל את הפריבילגיה של רשת תמיכה משפחתית, היה מוותר על הכסף. למעשה, הוא לא היה מודע לגזילה מלכתחילה. יכולתי גם לציין לעצמי שיש איזה תהליך נסתר מעינינו שמביא פקידי ממשלה להתנהג כאילו אנחנו חשודים מידיים, בכל מצב, ולא כמי שאמורים לסייע לנו למצות זכויות. אני משוכנע שהתנאים שלהם, חוסר הכבוד של המערכת וגם שלנו, כלפיהם, והדלדול של תשתיות העבודה שלהם, קשורות לעניין. אני לא חייב ללכת רחוק. אמי ואשתי הן מורות ואבי פקיד בלשכת התעסוקה, אחד השירותים הציבוריים המוכים ביותר. הוא נמצא במקום בו האבטלה גואה, הוא מטפל במאות אנשים בתנאים פיזיים קשים ולא פלא שהוא זקוק למאבטחים כמה פעמים ביום.
אז הנה תמצית האמת: המקום בו אנו מכלים כל כך הרבה משאבים על מיצוי זכויותינו, ומאכערים חצי - סלבים נוסח לבנת פורן, "זכותי" ושכאלה, משגשגים והולכים, הוא מקום בו אף אחד מאתנו לא רוצה שיגדלו ילדינו. אלא אם יש לו מספיק כח, כסף וקשרים, כדי לייסד לעקוף ולייסד לעצמו מערכות משלו. האם אתם באחוז האחד?